היֹה היה במאה החמישית לספירה צעיר בריטי בשם פטריק שנחטף ונמכר כעבד באירלנד. חיזיון דתי שנגלה לו גרם לו להימלט ולחזור למשפחתו בבריטניה. חיזיון מאוחר יותר שהיה לו גרם לו לחזור לאירלנד, להטביל את עובדי האלילים ולהפוך אותם לנוצרים קתוליים כשרים. כך הפך פטריק מסתם פטריק לסנט פטריק ולדמות האירית המפורסמת ביותר בעולם עד בונו. במותו ב-17 למרץ 491 ציווה לנו את האלכוהול.
--
מזג אוויר טוב קידם את פני המשתתפים והצופים בתהלוכת סנט פטריק בדבלין השנה – 13 מעלות צלזיוס ושמש זורחת. 13! פעם ראשונה בשנת 2010 שבה המדחום טורח להדליק את נורת ספרת העשרות. סנט פטריק'ס דיי (או כמו שהאירים מכנים אותו - פאדי'ס דיי - קצת כמו שבארץ יקראו להילולת רבי שמעון בר יוחאי "הילולת שימי") הוא היום האירי העולמי הרשמי. זה היום שבו כל מיני אנשים ממקומות שונים בעולם שולפים מהבוידעם את הסבתא-רבא שלהם שהגיעה מאירלנד ומגדירים עצמם כ of Irish Descent, נצר ליוצאי אירלנד, לובשים ירוק ומרגישים שהם חלק ממשהו, אפילו אם רוב החלקים האחרים שלהם הגיעו בדרך כלל ממקורות אחרים- גרמניה, אוקראינה, פולנייה ומה לא – חבל לתת לעובדות להפריע לסיפור טוב. בכלל, ההפיכה של המוצא האירי לסקסי היא מעניינת, כי לאורך ההיסטוריה ועד היום אירלנד היא לא בדיוק דוגמא ומופת לשום דבר יוצא דופן. כנראה זו הילת האנדרדוג שמציתה את הדימיון. מעניין אם בארץ עוד 150 שנה אנשים ימשיכו לראות עצמם כנצר ליוצאי מרוקו\הונגריה\תימן וכו'...
כדי להגיע מהבית לעיר צריך ללכת על רחוב Pearce. ההליכה על הרחוב בצהרי סנט פטריק'ס דיי הייתה כמו ההליכה על איבן-גבירול בדרך לעצרת בכיכר – הרחובות נסגרים ונחילי אדם לבושים בצבעי הלאום שוטפים אותם בדרך לאותו היעד. המצעד יוצא מכיכר Parnell, דרך כל O'Connell, חוצה את נהר ה Liffey אל Dame Street, עולה ל Christ-Church ויורד עד St. Patrick's Cathedral. החומר האנושי שמגיע לפקוד את המצעד מחולק לשניים – משפחות איריות שמקיימות את המסורת, והמוני (המוני!) תיירים ונצרים-איריים-בעיני-עצמם שבאים לחוות את החוויה, כאשר התיירים מתמקמים באופן ספונטני באו'קונל ובדיים-סטריט, וככל שמתקרבים לכרייסט-צ'רץ' ולסנט פטריק הסביבה נהיית יותר משפחתית ומקומית. אנשים שונים ממקומות שונים, והמשותף לכולם- כולם כולם לבשו ירוק והתחפשו ללפרקונים ולשאר דמויות מהמיתולוגיה האירית. כמות האנשים שהגיעה לאירוע הייתה לא הגיונית.
המצעד עצמו מדליק – במות בידור נעות, תזמורות, להקות מחול, מופעי רחוב נעים וכולי – לא שום דבר ייחודי לאירלנד- להפך, מגוון גדול של תרבויות וסגנונות וז'אנרים (ראו למטה). כמות השמחה ששטפה את הרחובות מואפלת רק על ידי כמות הבירה שבאה בעקבותיה. והיא באה. תוך כדי המצעד העניינים עוד היו רגועים – פה ושם חברהל'ך עם בירה בכוסות פלסטיק, לא משהו מיוחד. אבל איך שהמצעד נגמר, עושים מה שתמיד עושים באירלנד כשהמופע המרכזי נגמר (ספורט, לידה, מיסה בכנסיה, הלוויה- יו ניים איט) – הולכים לפאב. את כמויות הבירה שנשפכו במהלך היממה הזו אין דרך לתאר במילים. אפשר רק לומר שהרחובות הדיפו ריח חריף של אדי בירה במהלך הערב.בדרך הביתה נתקעה מחשבה בראש - מעניין אם כל הטינאייג'רים חסרי המזל שצריכים לנסוע לאנגליה כדי לעשות הפלה (או לחילופין מתחתנים בגיל 17 ונהיים הורים-ילדים) זוכרים להודות ב-17 בכל מרץ לפטריק הקדוש על כל הטוּב הקתולי שהוא חנן בו את האי הירוק. אני אישית מכיר שניים שהפכו לאבות לילדים לפני שגמרו בגרויות.
--
לא ברור איך זה שהשירים האלה לא מצאו את עצמם כבר מזמן בבלוג, אבל זו באמת הזדמנות מצוינת לשתף בהם ולהציע עוד טעימה מהתרבות ומהמוסיקה המקומית הנפלאות. אל תופתעו אם משהו מזה יישמע מוכר:
ולמי שמעוניינים לראות משהו מהמצעד, בבקשה:
