אביב הגיע פסח בא, ובתור ישראלים שומרי מסורת, החלטנו לעשות מעשה ישראלי מסורתי - לנסוע ללונדון בפסח.
בין דבלין ללונדון יש בהערכה גסה 40-50 טיסות יומיות – רק תבחרו. אז בחרנו - בהכי זול שיש!
להכי זול שיש קוראים Ryanair - חברת ה low-cost, הטיסות המוזלות, הראשונה והגדולה באירופה. חוץ מזה, זו גם גאווה אירית מקומית, אז היינו חייבים. ראיין אייר לימדה את אירופה שטיסה היא לא פינוק, היא העברת אנשים ממקום למקום – בדיוק כמו נסיעה באוטובוס או ברכבת; כמו שבנסיעה ברכבת אנחנו לא מצפים מהבחור עם העגלה לחלק לנו שתייה חינם, גם בטיסה אין מה לצפות לזה; כמו שבאוטובוס מתיישבים איפה שיש מקום – כך גם במטוס. בתמורה מקבלים טיסה בזול מאוד (126 יורו לקחו שני אנשים על תיקי הגב שלהם מדבלין ללונדון וחזרה לסופשבוע ארוך של בין שישי בבוקר לשני בערב – המתחרה הבא בתור ביקש 240 יורו) אבל זה גם מה שמקבלים – טיסה. ולא שום דבר אחר. רוצים עוד? בכיף! שלמו.
מה שראיין אייר עשו היה להפשיט את הטיסה לחלוטין ולהפוך אותה למודולרית – כל אחד ישלם על מה שהוא רוצה: אוכל? שלם. שתייה? שלם. מזוודה למטוס? (חוץ מתיק היד שעולה איתך)? שלם פעמיים – פעם אחת 30 יורו על המזוודה, ופעם שנייה 15 יורו בשביל הצ'ק אין בשדה – כי גם הוא לא חלק מהטיסה – הנוסע אמור לעשות צ'ק אין אונליין ולבוא ישר למטוס, ואם הוא רוצה להעביר מטען הוא צריך לממן את צוות הקרקע.
רוצים עוד? בשביל 8 יורו תוכלו לקבל את הזכות להיות בין הנוסעים הראשונים שעולים למטוס. למה זה שווה 8 יורו? כי אין מקומות שמורים, והבורדינג עובד בשיטת מי שתופס ראשון. לכן עלייה למטוס של ראיין אייר נראית כמו בורדינג לאוטובוס מרכבת צפון לבאר שבע ביום ראשון בבוקר – עדר של צעירים צובאים על הדלתות ונלחמים עד טיפת הזיעה האחרונה על הזכות לעלות לפני זה שלידם.
חוץ מזה, הדיילות הן לא דיילות אלא נשות-מכירות – מרגע שהמטוס עולה לאוויר, הן עושות שוק במעברים, מוכרות אוכל, שתייה, כרטיסי רכבת ואוטובוס לעיר הקרובה, כרטיסי חיש-גד ומה לא, ומערכת הכריזה משמשת לקידום מכירות יותר מאשר לעדכון על מערבולות אוויר. חוויית טיסה? שכחו מזה – לא שילמתם על זה. הטיסה צפופה כמובן, כמו שנגזר ממתח הרווחים הנמוך, והחברה מנסה כל הזמן למצוא דרכים להוזיל את עלות הטיסה על חשבון איכות השירות, עד כדי כך שלפעמים זה נראה כאילו שהם סתם מותחים את הגבול ומנסים לראות כמה יסכימו הנוסעים להשפיל את עצמם בשביל לחסוך עוד כמה גרושים. בקיץ האחרון לדוגמא התחילה החברה לבחון את האפשרות להוציא את השורות האחרונות במטוס ולפנות יותר מקום בשביל להטיס נוסעים בעמידה. מה אתם אומרים? הייתם הולכים על זה? "למה לא?" אומר בעל הבית, "אתם לא עומדים במשך כל הנסיעה ברכבת או באוטובוס אם אין ברירה? מה ההבדל?" אחת הנגזרות של ההתחייבות למחיר הזול ביותר ובהפרש משמעותי (ולא כמו איזיג'ט שלוקחים קצת פחות מאל-על ונותנים הרבה פחות) היא בחירה תמיד בשדות התעופה המשניים והמרוחקים של הערים, איפה שמיסי הנמל נמוכים יותר- לוטון, סטנסטד וגטוויק בלונדון, בבריסל הם בעצם טסים לשרלרואה (60 ק"מ מהעיר), בברצלונה הם טסים לגירונה (100 ק"מ!) והמקרה אולי הכי קיצוני הוא וינה, אליה ראיין אייר מציעים לנוסע לטוס בכלל לשדה התעופה של ברטיסלבה בסלובקיה..
עוד דבר שבו ראיין אייר יותר דומים לחברת אוטובוסים מאשר לחברת תעופה הוא מיעוט הזמן על הקרקע- כולנו רגילים שמטוסים נוחתים בשדה ונשארים שם שעתיים שלוש בין הטיסות עד להמראה חזרה. בזמן הזה מנקים את המטוס, פורקים שאריות, מעמיסים אספקה וכו'. לא כאן. המטוס נוחת כשהנוסעים כבר עומדים בתור לעלייה למטוס, פורק את הנוסעים המגיעים ובהפרש של דקה מתחיל להעמיס את הנגלה חזרה. הזמן על הקרקע הוא אפסי ממש, ואולי בגלל זה הטייס היה נשמע מבולבל ועייף כשבירך אותנו לקראת הטיסה בין לונדון ל... אה... דבלין.
הרבה אנשים פה בדבלין, ברחבי אירופה והפורומים באינטרנט נשבעים שלא יטוסו ראיין אייר ולא משנה מה. אומרים שזה מגעיל, שזה משפיל, שהתנאים לא אנושיים, שיש תנאים נסתרים ואם לא עומדים בהם החברה מתעללת בך ויונקת ממך את הכסף בקנסות וכו'. אולי זה טיפה נכון. מצד שני, הם לא מסתירים את זה וממשיכים לנצח במחירים ולקחת אנשים ממקום למקום ממש ממש בזול.
--
אז איך היה בלונדון ?
לונדון, אתם יודעים... אדירה!
הקטע היחסי משחק אצלנו תפקיד, כי בכל זאת, אי אפשר להימנע מההשוואה בין דבלין ללונדון. מי שגר בדבלין ונוסע ללונדון מרגיש קצת כמו ילד עפולאי שנוסע לתל אביב – כי זה מה שדבלין באמת - אם לונדון היא התל-אביב של אירופה, אז דבלין היא העפולה של אירופה...
המלצות? שבת בשוק האוכל borough, ראשון בשוק הפשפשים Spitalfield ומשם ל Brick Lane. חובה.
אבל ההמלצה הכי חזקה לגבי לונדון היא לנסות להתארח אצל יעל ואיליר, חברים יקרים וסומליירים במסעדת Gordon Ramsay at Claridges שאירחו אותנו כמו מלכים ובין השאר הכינו לנו את ארוחת הערב הכי מטורפת שאכלנו בחיים, עם אויסטרים ושמפניה למנה ראשונה, ביף וולינגטון ישר מהמסעדה על מצע פירה בשמן כמהין למנה עיקרית בליווי 4 (!!) בקבוקי יין שאספו בסיור היינות האחרון שלהם בצרפת ובאיטליה, מנת טרום קינוח של גבינות ופירות וקרם ברולה ויין קינוח לסיום. אלוהים אדירים! השמועות מדברות על ה-1 ביוני בתור תאריך התפוגה לשליחות הציונית של יעל שם, אז הזדרזו להזמין מקום!
.jpg)
