חיים על ענן (או: הטיול שאינו נגמר)

מאת אורי סג"ל, חבר, קולגה ואיש משפחה שאיתרע מזלו:

הכל התחיל בטיול קרוואנים נפלא שעשינו בגרמניה, למה גרמניה ואיך היה בטיול עוד יסופר.

הכל מתגמד לעומת החדשות האחרונות והסיטואציה הסופר-מוזרה שנקלענו אליה; תקועים בפרקנפורט, אין יוצא ואין בא, חוסר וודאות מוחלט לגבי טיסות.
חושבים על כל החלופות: רכבת לבריסל, משם רכבת היורוסטאר ללונדון, משם רכבת לליורפול ומשם מעבורת לדבלין. או לחלופין, בדקתי אופציה של לשכור יאכטה עם סקיפר מגרמניה לדבלין אבל אמרו לי שזה יקח עשרה ימים או שבוע בים אז וויתרתי.

הגענו לשדה התעופה ביום חמישי בערב מוכנים לחזור הביתה אחרי הטיול. שמענו חדשות במהלך הטיול אבל הן היו בגרמנית כך שההפתעה על ביטול הטיסה הייתה גמורה. גם אנחנו היינו גמורים וקצת מבולבלים באשר למה לעשות. ישבנו באיזו פינה, אכלנו וחשבנו על פתרונות. הילדים כבר היו ממוטטים מעייפות ונרדמו על הרצפה.
זה שחזרנו מטיול בקרוואן דווקא סייע לנו משום שהיו לנו ציוד שינה- שמיכות, כריות וכד'' במהלך הערב צלצלתי ללמעלה מעשרים בתי מלון בסביבות שדה התעופה וכולם היו מלאים לגמרי. אחד מעובדי השדה שראה את משפחתנו העייפה ניסה להסביר לי בגרמנית או בשפה אחרת לעלות איתו למעלה. מסתבר שפתחו שם מיטות שדה לכל העזובים, אז עלינו על שלל מזוודותינו לישון. הילדים ישנו לא רע וגם דקלה. אני שמעתי בכל חצי שעה את הכרוז של הרכבת שעוברת מטרמינל אחד לטרמינל שתיים. תענוג.

בבוקר הפכנו לאטרקציה תקשורתית- כנראה שהעובדה שהיינו משפחה עם ילדים משכה את הצלמים. אמיתי הופיע בעמוד הבית של Ynet וראיינו אותנו לטלווזיה.(ראו מטה) 
הילדים בסך הכל בסדר. פה ושם דורשים הסברים ואומרים שהם כבר רוצים הביתה ומתגעגעים. למזלנו מזג האוויר טוב ובשבת ערכנו טיול על שפת הנהר. היינו אמורים לעלות על טיסה ביום ראשון בבוקר אך היא בוטלה וכרגע אין לנו מושג מתי ואיך חוזרים.מדובר גם במכה לכיס כמובן - אנחנו ישנים במלון וכל לילה יקר, וחוץ מזה דקלה מפסידה עבודה ומבטלת מטופלים ואני לא יודע מתי אהיה במשרד שוב.
הכתבת הגרמנייה שאלה אותי איך אנחנו מתייחסים לאירוע כזה עם הילדים. ענינו לה שלא על הכל אנחנו יכולים לשלוט ואם היה לנו מה לעשות היינו עושים ולכן אנו מנסים להיות רגועים ואפילו להנות מעוד זמן איכות עם הילדים, שבמקרה הזה הולך להיות מאוד מאוד יקר.

נראה לי שהגענו לנקודה שבה באמת נמאס לנו.

טיסות לא נראות באופק, מעבורת מצרפת לדבלין,  18 שעות נסיעה, יש רק ביום שישי. היורוסטאר ללונדון רק בשבת.

אני יושב בתחנת הרכבת ומחכה לקנות כרטיסים לג'נבה- ניסע 6 שעות לקרובי משפחה ואולי נצא משם כבר במטוס.

המלונות מלאים, תחנת הרכבת עמוסה, הרחבות גם הם מלאים באנשי המזוודות הקטנות. לנו במקרה יש מזוודות גדולות מאוד ונראה אם יש בכלל מקום ברכבת להכניס אותם.

איך בכלל נעביר אותם לרכבת אין כאן עגלות כמו בשדה התעופה.

קצת מלחיץ. ברור שנגיע הביתה  אבל בינתיים המונה מתקתק.

הילדים בסה"כ בסדר, תודה לאל בגרמניה יש פליימוביל וקנינו קצת משחקים שיהיה לילדים מה לעשות. אני מנסה גם ללמד את מעיין לנוע ברולר בליידס. הם התחילו לדבר גרמנית מרוב טלווזיה שהם רואים, בזמן שאני בטלפון ודקלה בארגונים.

עוד עדכונים כנראה כבר מג'נבה, יום עצמאות שמח מתחנת הרכבת בפרנקפורט!

דקלה, אורי, מעיין ואמיתי.