סוף שבוע במערב אירלנד: !Go West

את הוויקאנד האחרון ניצלנו לנסיעה לחבל הארץ המערבי של אירלנד, שם גרות כמה מהאטרקציות הנוֹפיות היותר שוות של האי. התכנית – יציאה מדבלין מערבה לכיוון צוקי מוהר, עלייה צפונה דרך אזור הבארן, לינה בעיר גולוויי, טיול בקונמארה ביום השני וחזרה הביתה.

הנסיעה לצוקי מוהר (Cliffs of Moher) אורכת כשעתיים וחצי, ובסופה מגיעים לחניון בסדר גודל של החניון של איצטדיון יד אליהו, והוא מפוצץ כאילו היום הגמר של הישרדות קצת התבאסנו. עד היום, כל הטיולים שעשינו באירלנד איפשרו לנו להתבודד, להרגיש שאנחנו לבד בעולם, להנות מהאינטימיות עם הטבע בלי עוד מבקרים שיחלקו איתנו את החוויה. פתאום הגענו למקום שנתן לנו הרגשה של בילוי המוני, כאילו אנחנו חלק מפס ייצור של חווי חוויות. קצת כמו שהרגשנו במבשלת גינס – נחיל של אנשים זורם לעבר האתר.
ובכן האנשים יודעים למה הם גודשים את האתר – מוהר הוא פלא טבע שלא ייאמן! צוקים בגובה של 120 מטר שעולים מהאוקיאנוס לאורך תא שטח של כמה קילומטרים ונותנים תחושה כאילו חתכו את היבשה ב"פתיחת חבר'ה" של וופלים. מראה שאי אפשר להירגע ממנו.
כל מה שאומרים על המקום הזה נכון – אחד מפלאי תבל, מקום שמבהיר לאדם שהטבע הוא בעל הבית – והוא בעל בית טוב! אנחנו העברנו שם כמה שעות של הנאה צרופה.
המלצות: א. כשתראו שלט "נא לא לחצות- שטח פרטי", נשקו בגאווה את הדרכון הישראלי ותמשיכו הלאה- הצוקים נחשפים בשיא יופיים, כמות המבקרים פוחתת ותמצאו את עצמכם מטיילים על תא שטח מהמם. רק תשמרו על עצמכם.
ב. בואו רעבים ומצוידים - במזג אוויר נעים כדאי לעשות פיקניק לאורך מסלול הצוקים, באחד מקפלי הקרקע. הסנדביץ' גבנ"צ משתדרג שחבל"ז במקום כזה. ושוב ביכינו את היעדר פק"ל הקפה..
ממוהר זרמנו צפונה לכיוון Galway (יש להגות - גולווי) דרך חבל הבארן (Burren). מדובר בחבל ארץ די ייחודי בנוף האירי, של מסלעות גיר ענקיות- כאילו עשו רמונט וריצפו מחדש את כל האזור בחיפויי אבן, מה שיוצר תמונת נוף מאוד לא טיפוסית לאי – מין שילוב של הנוף המקומי עם סוג של נוף ישראלי יותר, לפחות כשמסתכלים למרחוק ורואים תמונה רחבה. מזכיר במשהו את נופי צפון רמת הגולן (פלאשבקים משטח אש דלווה). יעד חשוב ומעניין באזור הבארן הוא אתר קבורה עתיק ומרשים מאוד בשם פולנברון (Poulnabroune Megalithic Tomb) – מבנה אבן (דולמן) קטן ששווה עצירה.
את הערב בילינו בגולוויי, העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של אירלנד ובלי ספק המתוקה מכולן. מדובר בעיר אוניברסיטאית שבה אחוז נכבד של צעירים ונוכחותם והשפעתם מורגשות. העיר גדושה במועדונים, בתי קפה, פאבים (מה חדש) ומסעדות (יש חדש- האוכל טעים!) היא נותנת הרגשה שהגעת למקום הנכון, לא משנה מה חיפשת.
למחרת נסענו צפון מערבה לפארק קונמארה (Connemara). מזג האוויר לא עמד לצידנו, ובעל ה-B&B סיכם יפה כשאמר You don’t come to Ireland for Its weather. הנופים עוצרי נשימה גם כשהם מעוננים וגשומים. כחול וירוק משתלבים באופן מושלם. נסענו מגולוויי על כביש R336 שמתחיל על מפרץ גולוויי וחותך צפונה דרך שלל נופים כפריים נעימים. משם המשכנו מערבה על N59 לעבר פארק קונמארה. חתכנו צפונה על כביש R334 עליו אחר כך אמר לי אורי מהצוות שב"לונלי פלאנט" כתוב שמדובר באזור היפה ביותר באירלנד, והם מודעים לכך שהם חותמים כאן על צ'ק שמן. הנוף הנשקף מצידי הדרך הזו הותיר אותנו פעורי פה, כי אפילו תחת מעטה של ערפל הרגשנו כאילו תמונות כאלה לא באמת קיימות. הדרך נושקת לשני אגמונים, לוך אינה (Lough Inagh) ולוך דריקלייר (Derryclare Lough) שהם השפך של רכס The Twelve Pins שבלב הפארק. מה שאתם לא עושים בפארק קונמארה, שלבו את הכביש הזה בתכניות שלכם. לא תצליחו להתאכזב גם אם תנסו.
הערה כללית לגבי נסיעות באירלנד – אנחנו משתדלים לנסוע את הנתיבים התיירותיים מדרום לצפון (ואם מדובר במסלולים מעגליים אז עם כיוון השעון), כי אז בזמן שהנהג נוהג, הנוסע (שיושב משמאל..) יכול להמשיך ליהנות ממראה פנורמי של מה שמשתקף מבחוץ.
היעד הבא השווה איזכור הוא כנסיית קילמור (Kylemore Abbey) שעל

כביש N 59. פתאום נפתח הנוף הנשקף
מהכביש ואתם נחשפים לטירה מטורפת שיצאה מהאגדות,כ שבין הכביש לטירה יש (ברור) אגמון, והיא נשענת (כמובן) על רכס הררי ירוק. הכניסה למקום כרוכה בתשלום סמלי של 12 יורו לאדם. ויתרנו. המשכנו לנתיב עליו לוטם ושחר המליצו לנו – סקאי רואד (Sky Road) שסיפק חווייה יפה של איים אוקיאניים קטנים.

כמובן שבדרך חזרה מזרחה יצאה השמש, והזכירה לנו שמרפי זה לא רק בירה אלא גם חוק. עצרנו לארוחת אחר-צהריים מול נופי לוך קוריב, האגם הגדול באירלנד, שמנוקד באיונים פצפונים בגדלים הנעים בין מגרש כדורגל למעגל תנועה, ומלאים עד אפס מקום בעצים, מה שמשווה לאגם מראה של שדה קיפודים. עצרנו לסיבוב נוסף בעיר המתוקה גולוויי לקפה והתרשמות מהנוף העירוני באור יום וחזרנו הבית.

בלפאסט - בין עזה לדבלין

נקודות השקה רבות אפשר למצוא בין הסיפור האירי לסיפור הישראלי- שחרור משלטון בריטי, ניסיון להפוך ממדינה בינונית לנס כלכלי ועוד. הדימיון המרכזי והמוכר מכולם הוא הסכסוך הלאומי.

כדי לדבר על צפון אירלנד צריך טיפה הבנה את מה שהולך שם. אז בקצרה: האי האירי מחולק ל-32 מחוזות. 26 הדרומיים שייכים לרפובליקה של אירלנד, או בשמה המוכר יותר- אירלנד.. באירלנד יש רוב של כ-95% קתוליים והיתר פרוטסטנטים. 6 המחוזות הצפוניים מורכבים מ-51% פרוטסטנטים שהגיעו לאי מסקוטלנד ומאנגליה במאות קודמות, והיתר אירים קתוליים. כשהבריטים נתנו עצמאות לאירלנד בשנת 1919, המחוזות הצפוניים דרשו (וקיבלו, בזכות היותם של הפרוטסטנטים רוב) להישאר חלק מבריטניה, וכך החלה המריבה שהפכה למלחמת אזרחים- הקתולים רוצים עצמאות ואיחוד של חלקי האי והפרוטסטנטים רוצים להשאר מפוצלים ותחת שלטון בריטי. תוצאתה של המלחמה היא אי מפוצל לאירלנד עצמאית ולצפון אירלנד בריטית. בשנת 1998 נחתם הסכם שלום (כפרה על קלינטון) שנשמר מאז, למרות שכצפוי הם עוד לא הפכו לחברים טובים.

בלפאסט הייתה מראש ברשימת היעדים שלנו. רצינו להבין טוב יותר מה הולך שם מהכיוון הפוליטי, ומאז שהגענו לאי שמענו גם שזו עיר לעניין. היות ויש כאן רקע היסטורי וסיפור לאומי מסובך, החלטנו ללכת על טיול יומי מאורגן. בדרך לבלפאסט קיבלנו שעתיים של הסבר מפורט ומנומק על הרקע הדתי באירלנד, שורשי הסכסוך בין הקבוצות האתניות, הפתרון שנמצא והמצב כיום.

בעיר בלפסט מקובל לעשות "סיור פוליטי" בן שעה ברחבי שכונות המריבה. הסיור נערך במוניות לונדוניות שחורות שלוקחות את התיירים לסיבוב מודרך באתרי ההתכתשות הקתוליים והפרוטסטנטים. מומלץ מאוד, לאו דווקא בגלל רמת ההדרכה או החוויה, אלא שאנחנו לא מאמינים שהיינו מוצאים דרך אחרת לעשות את הסיור הזה עצמאית, ואם כן- בטח לא היינו מבינים עד כדי כך לעומק את המצב. יש אוטובוסים עירוניים מודרכים (כמו hop on hop off), אבל שם יש קריינות מוקלטת ואי אפשר לשאול שאלות. נהג מקומי על 5 נוסעים מאפשר לשאול, לחקור ולהבין, מה גם שהוא מספר חוויות ממקור ראשון.

אחד הדברים המדהימים הוא שהאירים לוקחים צדדים גם בסכסוך שלנו- לקתולים יש תודעה אנדרדוגית טיפוסית ולכן הם תומכים בכל מאבק עצמאות- הבאסקים בספרד, השחורים בארה"ב ובעיקר הפלשתינים. זה עוד הגיוני. אבל למה שהפרוטסטנטים יתמכו בנו? מה ההקבלה כאן?? ולא סתם- הם תומכים באופן מאוד ויזואלי- הרבה מגני דוד אפשר למצוא בדגלים ובסמלים שלהם, הנהג סיפר שהפרוטסטנטים רואים בישראלים את החברים האבודים שלהם (??). בנוסף, בלט המינוח שהנהג השתמש בו-Catholics SUPPORT the Palestinians and Protestants SUPPORT Israel – יענו אלה מעודדים את הפלשתינים ואלה אוהדים את הקבוצה שלנו. ושוב- התמיכה בפלשתינים התבטאה בזה שהמחתרת האירית, IRA, לימדה את הפלשתינים להכין מטעני חבלה. אבל מה עם הפרוטסטנטים ואיתנו? את מי בשירות הצבאי שלחו להשתלמות במחוז אלסטר?! לא, אבל ברצינות- אפשר להרגיש בבירור שנמצאים באזור של שקט מתוח מאוד. יש בין חלקי העיר חומה וגדרות שנסגרות בלילה ומחלקות את המתחמים האתניים. הנהג אמר לנו שזה חוסך הרבה מאוד חיים, ובטח גם גדר ההפרדה של ישראל עושה את אותו הדבר. לא ענינו. מה נגיד? לא הכי נעים להיות ישראלי שם. גם לא העזנו לשאול את הנהג אם הוא קתולי או פרוטסטנטי. אבל ברגע שהבין שאנחנו ישראלים זכינו לאנלוגיות מרובות.

אחרי הסיור חזרנו לדאון טאון בלפאסט. העיר עצמה בעלת איכויות אירופאיות ברורות. בניינים ויקטוריאניים וסביבה שמבהירה שהעיר הייתה על הצד הטוב של השלטון הבריטי לאורך ההיסטוריה, בטח אם משווים אותה לדבלין. בלפאסט היא עיר נמל המפורסמת בזכות המספנות שלה, וזו אחת האטרקציות התיירותיות המרכזיות כאן. לפני 100 שנה בערך בנו כאן למשל איזה סירה בשם 'טיטאניק'. הם יודעים לספר למה הם את שלהם עשו על הצד הטוב ביותר בסיפור הזה, וזה היה הקרחון שלא הסתדר עם התכניות. חוץ מזה, יש כאן גלגל ענק שמספק תמורת 6 ליש"ט מבט ממעוף הציפור על העיר. ממש כמו ה London Eye, רק עם נוף אחר. לאור הייחוס לגלגל של לונדון, הגלגל מכונה על ידי הבלפסטיים Black Eye בציניות שיש רק לעמים שְׂבעי מלחמות.

מה שמאוד אהבנו בעיר זו האווירה המקומית, כשנקודת הייחוס שלנו היא כמובן דבלין. בדאון טאון דבלין אין כמעט אירים. מסתובבים באו'קונל, בטמפל בר, בגרפטון, ומרגישים שמרוב תיירים לא רואים את האטרקציה, לא ממש מרגישים חיבור לאומה, לא חווים את המקום בצורה עמוקה. בבלפאסט יש הרגשה נעימה ומספקת של הימצאות בין המקומיים, בין אם זה בפאב, במספנות, ברחובות או שוב בפאב. עוד דבר שנותן לבלפאסט נקודות זכות הוא המחירים. אירלנד היא המדינה ה-4 היקרה ביותר באירופה. במחיר של מנה במסעדה בדבלין, 15 יורו (13 ליש"ט), אכלנו כאן שתי מנות ושתייה. קניות לא עשינו, אבל גם שופינג מומלץ לעשות כאן ולא ברפובליקה לאור פער המחירים המשמעותי – שימו לב ותכננו בהתאם.

מנהלות: כחלק מבריטניה הגדולה, בצפון אירלנד המטבע הוא ליש"ט. תיערכו בהתאם עם מזומנים או אשראי בינלאומי. אם אתם רוצים לעשות את זה בעיר, ממליצים להחליף ב'Marks & Spencer' המקומי, ממש מול העירייה והגלגל הענק, כי הם לא גובים עמלה.

הגעה: שעתיים ורבע ברכבת מדבלין, זמן דומה באוטובוס. אנחנו עשינו טיול מאורגן באוטובוס שיצא ממרכז התיירות בדבלין- למדנו מזה המון על ההיסטוריה של הסכסוך, אבל לא היה לנו כמעט זמן להנות מהעיר לבדנו ולכן לא מומלץ (4 מ-7 בסולם)- מגיע לכם לחוות את העיר גם בלי התיווך שלהם. בדיעבד גילינו שיש גם סיור דו-יומי לבלפאסט שהוא כנראה ממצה יותר. מה שכן, אם אכן החלטתם לצאת באופן עצמאי, נמליץ לדעת לעומק את הסיפור הפוליטי, למרות הסקירה שסיפקנו לעיל.

את בלפסט אנחנו מדרגים 6 מ-7 על בסיס התרשמות ראשונית ובהחלט רואים פוטנציאל צמיחה לכיוון ה-7 לאחר הביקור הבא. אנחנו יודעים שאנחנו בטוח נחזור לשם בהזדמנות הראשונה שתהיה לנו!

טור אורח של הומר סימפסון

אז כבר אמרנו שלא רק אנחנו חווים חוויות איריות ששוות איזכור. חברים של חברים שלנו תמר ומוטי, הומר ומארג', נסעו עם הילדים ועם סבא לטיול באירלנד, ואפילו העלו את זה על וידאו! אתם מוזמנים לראות ולהנות.

אמנם כבר ראינו פרקים יותר מצחיקים של הסימפסונס, אבל בכמה עניינים איריים זה פוגע בול!

ואם כבר, אז הנה עוד פרק מאותה הסדרה, שמתחיל בהומאז' לתרבות ולמורכבות הפוליטית של החבר'ה מהאי פה.

תהנו!

ושוב תודה לתמר ומוטי

זה המקום גם לברך בברכת "קולולו" לקראת החתונה הקרבה :)

חצי האי דינגל (Dingle)

סוף שבוע במחוז קרי - סיכום בשלושה חלקים - חלק ג

--
לחצי האי דינגל (Dingle) הגענו בערב השני, מתוך כוונה לטייל בו למחרת. העיירה דינגל לא שונה בהרבה משאר עיירות המחוז- קטנה, צבעונית וידידותית, עם מרינה קטנה ומפרץ מרשים. אחד הדברים ששמנו לב אליהם מהר מאוד בדינגל הוא שמרבית המבקרים בה היו אירים ולא זרים, וזאת בשונה ממה שחשנו בשאר המחוז. אגב, חצי האי דינגל הוא אזור דובר גאלית, השפה האירית המקורית. אין מה לדאוג- כולם מדברים כאן אנגלית, אבל דעו ששלטי ההכוונה כאן הם רק בגאלית. המפות מותאמות לזה ומציגות את שמות המקומות בשתי השפות ככה שאין בעיה של אוריינטציה. אכלנו ארוחת ערב בפאב עם שם מקורי – מרפי'ס. בכל עיירה שעברנו ברחבי המחוז היה פאב שנקרא כך. בכל זאת, גאוות האזור. האירים בכלל חזקים מאוד בגאוות יחידה. לקנות מוצרים מקומיים זו ממש מצווה כאן. בפאב הזה נהנינו מאוכל אירי מסורתי (=תפל, סביר). החידוש- האוכל היה במחירים הגיוניים של 11 יורו בלבד למנה! המלצה חמה שעלתה מהערב הזה - לחובבי היין הלבן המתקתק והפירותי, באירלנד קשה למצוא כאלו בפאבים, אלא רק יינות יבשים. ישנו תחליף מקומי- סיידר אירי מעולה שנקרא באלמרס (Bulmer's). הסיידר מגיע באחת משתי גרסאות- המקורי העשוי מתפוחים, והחידוש- סיידר אגסים. גרסת האגסים נהדרת! המשקה פירותי מתקתק מוגז וקצת אלכוהולי (כ-5%) מומלץ בחום.

הייחוד של דינגל הוא הנופים המגוונים. גם ברה זה חצי אי יפיפה אבל בדינגל מעבר לירוק מכל עבר והצוקים שמתנפצים אל האוקיאנוס, זכינו לראות גם הרים, חיות ורצועות חוף חוליות קטנות שהתחבאו בין המצוקים. כאילו יובאו לכאן במיוחד מהים התיכון לשם הגיוון.
גם בדינגל לא קידם אותנו מזג אוויר טוב, ונאלצנו לטייל ביום ערפילי וגשום. יצאנו מה B&B המוצלח, בו ישנו, מערבה לכיוון קצה חצי האי על נתיב הנקרא Slea Drive על שם האזור בקצה חצי האי הנקרא Slea Head . את מרבית הדרך עושים ממש מעל לחוף האטלנטי ומקבלים תחושה מיוחדת כאילו נוסעים על סוללה שנבנתה מעל המים.
אחרי Slea Drive חתכנו לחלק הצפון מזרחי של חצי האי. הדרך מהעיירה דינגל לשם עוברת בכביש הררי שנקרא Conor Pass. הדרך היא כביש הררי צר ותלול בחלקו צר מאוד, בו הנופים אמורים להיות עוצרי נשימה. אמורים, כי אנחנו נסענו בתוך ענן כל כך סמיך שבקושי ראינו את הרכב שלפנינו, אבל אם להיתלות בדעה המקובלת- מומלץ בחום.
אחרי Conor Pass הנוף נפתח ונוסעים בגובה פני הים. הנוף בחלק הזה היה אולי היפה ביותר בכל סוף השבוע, כי במבט אחד רואים כאן את כל אירלנד – בצד אחד- ים, שטחי מרעה ירוקים עם פרות וכבשים, ובצד השני- הרים גבוהים ובתים צבעוניים שמגוונים את האחידות הירוקה של הקרקע.
גם בחלק הזה של דינגל כמו בטיול כולו, ירדנו מדי פעם לדרכים צדדיות לפי מה שצדו עינינו. כאן ניסינו לרדת לכיוון החוף. ביישוב שנקרא Kilcummin ירדנו לחוף, שהוא חלק מ Brandon Bay, ואכלנו שם ארוחת צהריים מהיפות שיצא לנו. גם המפרץ הזה וגם זה שממזרח לו, Tralee Bay, הם מפרצים סגורים שמכל נקודה על החוף ניתן להתרשם מכולו וליהנות מהמראות.
7 מ-7 בסולם - ואם אלוהי מזג האוויר יהיה לצידכם, אנחנו לא נהיה מופתעים אם תרצו לתת לדינגל אפילו יותר מזה.

--
אם היו לנו מניות בארקיע או בחברות הטיולים המאורגנים היינו אומרים להם להזיז את הטיסות הישירות לאירלנד מיולי אוגוסט למאי יוני. אלה חודשי הקיץ האמיתיים פה. זו התקופה לנחות ולטייל באי (וגם אז אל תופתעו אם יבוא ענן ויראה לכם מה זה). להגיע למחוז קרי? אפשר להגיע בטיסות RyanAir מדבלין, לונדון ופרנקפורט. אנחנו בחרנו לנסוע ברכבת – לא הרבה יותר זול מהטיסה, אבל משך הזמן דומה- אם כוללים את הנסיעות אל ומהשדות. עוד סיבה שבגללה העדפנו רכבת היא לראות מה שיותר מאירלנד. הנופים בדרך אל היעד לא מדהימים כמו אלו שעל היעד, אבל היה נחמד.

חצי האי בֵרה (Beara)

סוף שבוע במחוז קרי - סיכום בשלושה חלקים - חלק ב

--

את היום השני, אשר היה היום המלא

היחידי מבין שלושת ימי הטיול, העברנו בבֵרה, שרובה מצוי דווקא במחוז קורק הסמוך (Co. Cork, לא שזה משנה משהו). גשם וערפל קידמו את פנינו לאורך כל היום, מה שפגע ברמת ההתלהבות שלנו מהנופים במידה מסוימת, ועדיין הם הצליחו להעתיק לנו את הנשימה בכמה וכמה הזדמנויות. קצת היינו מודאגים מזה שלא היינו מתוכננים מספיק- כן קראנו ספרים ורשמים של מטיילים, אבל לא הייתה לנו רשימת מכולת של מקומות להגיע אליהם. ובכן, אין באמת ממה לדאוג – הדרך מוליכה אתכם לאורך קו החוף ולאורך תמונות נוף מדהימות של הרים ירוקים שמתחברים אל האוקיאנוס באמצעות מצוקים חדים ומטריפים. בדיעבד לא היה צריך להיות מתוכננים ולא להרגיש שמפסידים משהו- בניגוד למה שקורה הרבה פעמים בטיולים במקומות אחרים-

שצריך ללכת מסלול ארוך ומתיש כדי להגיע אל האטרקציה, כאן הכל בהישג יד– לכל מקום שמביטים הנוף נמצא שם, עושה מסאז' לעיניים. אנחנו ירדנו עם הרכב לדרכים צדדיות מדי פעם ואנחנו ממליצים גם לכם לעשות כך- לא תמיד זה מוכיח את עצמו, אבל לפעמים מתגלה פנינה ששווה את כל ניסיונות הסרק.

חצי האי הוא מאוד בתולי – מאוכלס באופן מינורי בכפרים קטנים וצבעוניים מאוד של רחוב וחצי, הרבה מאוד אמנות. לחובבי הז'אנר, יש על הדרך לא מעט גלריות של אמני האזור, עם בית תה קטן צמוד. אנחנו עצרנו באחד כזה בעיירה אדריגול (Adrigole). כמובן שהמוכרת זיהתה את המבטא הישראלי ומסתבר שהיא גרושה של אחד משלנו שגרה בעבר בבאר שבע ובירושלים והיא טרחה לתת לנו את מצבת הישראלים המקומית בחלקת

האלוהים הקטנה הזו – היא, השף של

מקדש בודהיסטי שנמצא שם (ראינו שלט בהמשך, לא נכנסנו) ועכשיו הגיעה עוד משפחה והיא כבר החליטה שהיא מדברת איתם עברית כדי לתרגל. בלי קשר אליה, המקום חמוד, התכשיטים יפים והקפה טעים (Hungry Hill Gallery).
מה עוד רואים? ירוק, ברמות שעד שלא נחשפים אליו לא ממש מבינים. בין לבין הירוק מנוקד בעדרי עיזים ופרות, הנהנות העיקריות מכל הירוק שגדל כאן. הרבה כחול של ים ולגונות ומעגני סירות, עיירות ציוריות בהן כל בית מתהדר בצבע אחר מצבעי הקשת, ושמים יפים – אנחנו לא יודעים להסביר את זה אבל

באי הזה יש את העננים הכי יפים שראינו בחיים שלנו.
הדרך עצמה, וזה נכון לגבי כל המחוז, מורכבת מכבישים כפריים קטנים חסרי שוליים שלא מאפשרים נסיעה מהירה, וזה

בסדר

אם לוקחים בחשבון שזו דרך שנועדה להתרשמות ולא להגעה ממקום למקום. לי (ירון) הנהיגה בצד הלא נכון הייתה דווקא בסדר- אל תחששו מזה, רק תנהגו ביתר עירנות. קראנו גם הרבה ביקורות שאמרו לקחת רכב אוטומטי ו GPS- לגבי הגיר, מי שנוהג על רכב ידני בארץ, אין לו ממה לחשוש בכל הנוגע להילוכים כאן- הטיפ כנראה מיועד למי שהפעם האחרונה עם גיר ידני הייתה בטסט האחרון. בעניין ה GPS, אם אתם מביאים מהארץ סבבה, אבל לא שווה לשכור יחד עם הרכב פשוט כי אין מה לטעות יותר מדי. אנחנו השתמשנו במפת כבישים שעשתה את העבודה מעולה. חוץ מזה, בניגוד לקושי שיש

להתמצא ברחובות דבלין, הטבעת והמחוז כולו משולטים מעולה ומקשים עליכם מאוד לטעות בדרך.
לנו המסלול של כ-150 הק"מ לקח כשבע שעות של הנאה צרופה!
אה, ועוד המלצה קטנה, שעשתה לנו שדרוג קטן ביום הזה ובכלל- אז הכנו דיסקים שיהיה מה לשמוע בנסיעות (מומלץ), אבל באיזשהו שלב התחלנו למצות את שלומי שבן ומיק ג'אגר ושמנו רדיו. בכללי לא מצאנו תחנות שוות במיוחד, אך מצאנו תחנה גאלית שמשדרת מוסיקה אירית מסורתית, והמנגינות האלה של הכינורות והאקורדיונים השתלבו באופן מושלם עם מה שראינו מעבר לשמשה. שווה!

7 מ-7 בסולם דמארקוביץ'. ואנחנו מאחלים לכם שתגיעו לכאן במזג אוויר טוב יותר עם ראות משופרת.

View Larger Map

הפארק הלאומי קילארני

סוף שבוע במחוז קרי - סיכום בשלושה חלקים - חלק א

--

בסוף השבוע האחרון נסענו למחוז קרי (County Kerry) שבדרום מערב אירלנד, למשך שלושה ימים. קרי נחשב לאחד המחוזות המרשימים במדינה ומדובר באחת מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות שהאי מציע. מחוז קרי מפורסם בעיקר בזכות המסלול המעגלי הנקרא טבעת קרי (Ring of Kerry). מדובר בחצי אי שנכנס לתוך האוקיאנוס האטלנטי, אשר בורך בנופים מאוד מאוד מאוד מרשימים. מרוב שהמקום מפורסם ומוערך, הוא הפך לכזאת אטרקציה תיירותית שאומרים שהוא התמסחר, וגם אם לא- הוא עמוס מאוד בתיירים. עבודת המחקר שעשינו אנחנו העלתה כי ישנם במחוז קרי שני חצאי איים נוספים המציעים תמונת נוף דומה ובתולית יותר והם פחות מתויירים מטבעת קרי – טבעת בֵרה שבחצי האי שעל שמו היא קרויה (Ring of Beara) וחצי האי דינגל (Dingle). את היום הראשון של סוף השבוע, בילינו בעיירה קילארני שבמרכז המחוז ובפארק הלאומי (Killarney National Park).
פארק קילארני הוא שמורת טבע שלא תיאמן ביופייה! מדובר במתחם גדול מאוד שמציע מנעד רחב של נופים עוצרי נשימה של הרים ירוקים, מפלים, נביעות טבעיות ואגם יפהפה (לוך לין) אליו מתנקזים כל מקורות המים האלו. בפארק יש מגוון רחב של מסלולי טיול רגלי ורכוב, שייט בקאנו בלוך, וכמובן- סיור בפארק בעגלה רתומה לפרד. הכי לתיירים. 50 יורו. גם בלי שעשינו אנחנו מרשים לעצמנו להמליץ לכם לבזבז את הזמן שלכם על דברים אחרים. וגם את הכסף.
אטרקציה נוספת בפארק היא מפל טורק (Torc Waterfall). שתי אפשרויות- ניתן להגיע למפל במסלול רגלי, ואז יש להכינו כך שמסתיים במפל ולא מתחיל בו. אפשר גם להחנות את הרכב במרחק יריקה מהמפל, להצטלם ולחזור לרכב. שימו לב שהיות וכך, המקום מפוצץ בתיירים במשך רוב שעות היום. 4 מ-7 בסולם דמארקוביץ' למפל. ממש לא חובה. יש כל כך הרבה מפלים, נחלים, אגמים, נביעות ושאר מצבי צבירה של מים באזור הזה, שאתם מוזמנים ללכת אליהם בלי להשתתף במסיבת העיתונאים שהולכת בטורק לאורך כל היום.
אז לאן כן ללכת? בחלקו הדרומי של הפארק, בדרך לעיירה קנמר (Kenmare) ישנה נקודת תצפית הנקראת Ladies’ View שאפשר לעמוד בה במשך שעות ולא להפסיק להתפעם מהנוף.מקור השם הוא בנשים שהיו מלוות את המלכה ויקטוריה והחליטו שזאת הנקודה היפה ביותר באיזור. העלינו תמונות, אנחנו מקווים שהן יצליחו להעביר במשהו את מה שהולך שם.
Gap of Dunloe הוא מתחם בחלק המערבי של הפארק שבו יש מספר רב של אגמונים קטנים ומרשימים הגובלים ברכס הררי המורכב מסלעים בגוון סגלגל. יש כאלו שעשו את המסלול הלא-מעגלי ברגל – מדובר במסלול של כ-4 ק"מ בכל כיוון, כשההליכה כמו הנסיעה היא על הכביש עצמו. אנחנו ויתרנו על התענוג בגשם השוטף שירד ועשינו אותו ברכב. שווה כל שנייה. גם אם אתם בוחרים לעשות את טבעת קרי, ה Gap יכול להשתלב במסלול ומומלץ מאוד לעשות זאת.

את הלילה עשינו בקרבת העיירה Kenmare, המרוחקת כ-35 ק"מ מקילארני לכיוון דרום ומהווה הגשר היבשתי בין חצי האי איוורה (Iveragh) שבו טבעת קרי לבין חצי האי בֵרה. העיירה חמודה מאוד, צבעונית ומזמינה, ומשופעת בפאבים מקומיים (גם אם תיירותיים) שישמחו לשחרר אתכם מ-15 יורו תמורת מנה עיקרית ו-4.80 בשביל פיינט מקומי. אנחנו אכלנו במקום שנקרא Foley’s ברחוב הנרי שבו קרו שני דברים ששימחו אותנו מאוד:
האחד, סוף סוף הוגשו לנו מנות עם טעם! לא היינו נותנים על זה כוכב מישלן אבל אם הכבש עשה את השירות שלו בתנור יחד עם רוזמרין בתור פק"ל, אז כנראה שאפשר ללמד אפילו טבח אירי טריקים חדשים.
השני היה שגיליתי (ירון) שעברתי עוד שלב בהתערות שלי בתרבות האירית – עכשיו אני יודע להבדיל בין הטעם של גינס לטעם של מרפי'ס!!! לבירות יש כמובן שיוך אזורי- קילקני היא הבירה של קילקני, גינס היא מדבלין ומרפי'ס היא של העיר קורק (Cork) ומחוזות הדרום. עשיתי כבוד למקומיים והזמנתי Murphy's, כמו שבחודשיים בדבלין אני מזמין רק גינס. כנראה שאני דבלינאי אמיתי- הטעם של גינס היה לי יותר עשיר, המרקם יותר קרמי ובסך הכל היא פשוט בירה טובה יותר.
מי שמעוניין, ברוב הפאבים באזור יש הופעות של מוסיקה אירית נהדרת. שימו לב לדבר אחד – אוכל מוגש בפאבים ובמסעדות (בכל אירלנד) עד 21:00 – (אגב, תכננו את הטיול בהתאם. בדבלין עוד אפשר למצוא מק'דונלדס או פיצריה פתוחות עד מאוחר, אבל לא באזורים האלה) - המוסיקה האירית לעומת זאת מתחילה להתנגן בפאבים בין 21:30 ל-22:00. המשמעות היא שאי אפשר לשלב ארוחה עם הופעה. לשיקולכם.
6 מ-7 בסולם דמארקוביץ' לפארק קילארני.

כי נורא עמוס בתיירים, ואם היינו חייבים לוותר על אחד הימים, בלית ברירה היינו מקריבים אותו.