סוף שבוע במערב אירלנד: !Go West

את הוויקאנד האחרון ניצלנו לנסיעה לחבל הארץ המערבי של אירלנד, שם גרות כמה מהאטרקציות הנוֹפיות היותר שוות של האי. התכנית – יציאה מדבלין מערבה לכיוון צוקי מוהר, עלייה צפונה דרך אזור הבארן, לינה בעיר גולוויי, טיול בקונמארה ביום השני וחזרה הביתה.

הנסיעה לצוקי מוהר (Cliffs of Moher) אורכת כשעתיים וחצי, ובסופה מגיעים לחניון בסדר גודל של החניון של איצטדיון יד אליהו, והוא מפוצץ כאילו היום הגמר של הישרדות קצת התבאסנו. עד היום, כל הטיולים שעשינו באירלנד איפשרו לנו להתבודד, להרגיש שאנחנו לבד בעולם, להנות מהאינטימיות עם הטבע בלי עוד מבקרים שיחלקו איתנו את החוויה. פתאום הגענו למקום שנתן לנו הרגשה של בילוי המוני, כאילו אנחנו חלק מפס ייצור של חווי חוויות. קצת כמו שהרגשנו במבשלת גינס – נחיל של אנשים זורם לעבר האתר.
ובכן האנשים יודעים למה הם גודשים את האתר – מוהר הוא פלא טבע שלא ייאמן! צוקים בגובה של 120 מטר שעולים מהאוקיאנוס לאורך תא שטח של כמה קילומטרים ונותנים תחושה כאילו חתכו את היבשה ב"פתיחת חבר'ה" של וופלים. מראה שאי אפשר להירגע ממנו.
כל מה שאומרים על המקום הזה נכון – אחד מפלאי תבל, מקום שמבהיר לאדם שהטבע הוא בעל הבית – והוא בעל בית טוב! אנחנו העברנו שם כמה שעות של הנאה צרופה.
המלצות: א. כשתראו שלט "נא לא לחצות- שטח פרטי", נשקו בגאווה את הדרכון הישראלי ותמשיכו הלאה- הצוקים נחשפים בשיא יופיים, כמות המבקרים פוחתת ותמצאו את עצמכם מטיילים על תא שטח מהמם. רק תשמרו על עצמכם.
ב. בואו רעבים ומצוידים - במזג אוויר נעים כדאי לעשות פיקניק לאורך מסלול הצוקים, באחד מקפלי הקרקע. הסנדביץ' גבנ"צ משתדרג שחבל"ז במקום כזה. ושוב ביכינו את היעדר פק"ל הקפה..
ממוהר זרמנו צפונה לכיוון Galway (יש להגות - גולווי) דרך חבל הבארן (Burren). מדובר בחבל ארץ די ייחודי בנוף האירי, של מסלעות גיר ענקיות- כאילו עשו רמונט וריצפו מחדש את כל האזור בחיפויי אבן, מה שיוצר תמונת נוף מאוד לא טיפוסית לאי – מין שילוב של הנוף המקומי עם סוג של נוף ישראלי יותר, לפחות כשמסתכלים למרחוק ורואים תמונה רחבה. מזכיר במשהו את נופי צפון רמת הגולן (פלאשבקים משטח אש דלווה). יעד חשוב ומעניין באזור הבארן הוא אתר קבורה עתיק ומרשים מאוד בשם פולנברון (Poulnabroune Megalithic Tomb) – מבנה אבן (דולמן) קטן ששווה עצירה.
את הערב בילינו בגולוויי, העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של אירלנד ובלי ספק המתוקה מכולן. מדובר בעיר אוניברסיטאית שבה אחוז נכבד של צעירים ונוכחותם והשפעתם מורגשות. העיר גדושה במועדונים, בתי קפה, פאבים (מה חדש) ומסעדות (יש חדש- האוכל טעים!) היא נותנת הרגשה שהגעת למקום הנכון, לא משנה מה חיפשת.
למחרת נסענו צפון מערבה לפארק קונמארה (Connemara). מזג האוויר לא עמד לצידנו, ובעל ה-B&B סיכם יפה כשאמר You don’t come to Ireland for Its weather. הנופים עוצרי נשימה גם כשהם מעוננים וגשומים. כחול וירוק משתלבים באופן מושלם. נסענו מגולוויי על כביש R336 שמתחיל על מפרץ גולוויי וחותך צפונה דרך שלל נופים כפריים נעימים. משם המשכנו מערבה על N59 לעבר פארק קונמארה. חתכנו צפונה על כביש R334 עליו אחר כך אמר לי אורי מהצוות שב"לונלי פלאנט" כתוב שמדובר באזור היפה ביותר באירלנד, והם מודעים לכך שהם חותמים כאן על צ'ק שמן. הנוף הנשקף מצידי הדרך הזו הותיר אותנו פעורי פה, כי אפילו תחת מעטה של ערפל הרגשנו כאילו תמונות כאלה לא באמת קיימות. הדרך נושקת לשני אגמונים, לוך אינה (Lough Inagh) ולוך דריקלייר (Derryclare Lough) שהם השפך של רכס The Twelve Pins שבלב הפארק. מה שאתם לא עושים בפארק קונמארה, שלבו את הכביש הזה בתכניות שלכם. לא תצליחו להתאכזב גם אם תנסו.
הערה כללית לגבי נסיעות באירלנד – אנחנו משתדלים לנסוע את הנתיבים התיירותיים מדרום לצפון (ואם מדובר במסלולים מעגליים אז עם כיוון השעון), כי אז בזמן שהנהג נוהג, הנוסע (שיושב משמאל..) יכול להמשיך ליהנות ממראה פנורמי של מה שמשתקף מבחוץ.
היעד הבא השווה איזכור הוא כנסיית קילמור (Kylemore Abbey) שעל

כביש N 59. פתאום נפתח הנוף הנשקף
מהכביש ואתם נחשפים לטירה מטורפת שיצאה מהאגדות,כ שבין הכביש לטירה יש (ברור) אגמון, והיא נשענת (כמובן) על רכס הררי ירוק. הכניסה למקום כרוכה בתשלום סמלי של 12 יורו לאדם. ויתרנו. המשכנו לנתיב עליו לוטם ושחר המליצו לנו – סקאי רואד (Sky Road) שסיפק חווייה יפה של איים אוקיאניים קטנים.

כמובן שבדרך חזרה מזרחה יצאה השמש, והזכירה לנו שמרפי זה לא רק בירה אלא גם חוק. עצרנו לארוחת אחר-צהריים מול נופי לוך קוריב, האגם הגדול באירלנד, שמנוקד באיונים פצפונים בגדלים הנעים בין מגרש כדורגל למעגל תנועה, ומלאים עד אפס מקום בעצים, מה שמשווה לאגם מראה של שדה קיפודים. עצרנו לסיבוב נוסף בעיר המתוקה גולוויי לקפה והתרשמות מהנוף העירוני באור יום וחזרנו הבית.