חשיפה לצפון

סוף השבוע האחרון של הקיץ הוקדש לצפון אירלנד. כי לדרום כבר נתנו תשומת לב (Kerry, Killarney, Dingle), גם במערב כבר היינו (Cliffs of Moher, The Burren, Galway, Connemara) ובמזרח אנחנו גרים (דבלין האחת והיחידה). פעלנו מחוסר ברירה.. סתם. נורא רצינו להגיע לאזור הזה, ולו כדי לחוות חווייה בריטית בלי לחצות את הים...
הנסיעה מדבלין לקצה הצפוני של צפון אירלנד (מחוז Antrim) אורכת כשלוש שעות. אין מעבר גבול בין הרפובליקה לבין הצפון, והדרך לדעת שעברתם מאירלנד לשטח הממלכה המאוחדת היא שהפס הצהוב בשולי הכביש מתחלף בפס לבן (וספקית הסלולר מתחלפת). האטרקציה התיירותית המרכזית של צפון אירלנד היא פלא טבע הנקרא Giant’s Causeway. מדובר בטראסה אדירת מימדים של כ-40,000 עמודי אבנים וולקאניים בצורת משושים ושאר
מצולעים, בגבהים שנעים בין 12 מטר לבין כאלה בגובה דשא, אשר מרוכזים במערום עצום בהיקף של איזה שלושה מגרשי כדורגל, הנשפכת לתוך הים. אבני הבזלת העצומות מייצרות מראה שקשה לתאר כמה הוא מעניין ומרגש עד שמתהלכים עליו. אבל אותנו לימדו שאת הדברים הטובים שומרים לסוף, וזה מה שעשינו וממליצים גם לכם. כי הפתרון התיירותי הפשוט הוא להחנות את הרכב בחניון האתר, המרוחק כקילומטר מהאטרקציה, לעלות שם על מיניבוס שיסיע אתכם את הקילומטר הזה, להתרשם, להצטלם ולחזור כלעומת שבאתם. יש את הפתרון הפחות מפונק של לעשות את זה ברגל, כך תוכלו לחוות בפלאי בזלת נוספים מלבד האטרקציה המרכזית. כשאתם עוברים את הכניסה לאתר (בין שתי חנויות המזכרות) הדרך מתפצלת לכביש שיורד לעבר קו המים בואכם הג'ייאנטס, ולשביל עפר הממשיך במעלה הגבעה. זו הדרך שאתם רוצים לקחת. היא לוקחת אתכם במסלול לא ארוך במיוחד אך מאוד מיוחד (3 ק"מ, להערכתנו) שעובר מעל Giant’s Causeway ומספק תמונת נוף מדהימה של הצוקים הבולמים את האוקיאנוס. מי שקרא פוסטים אחרים שלנו יכול להגיד שכבר כתבנו את הרושם הזה בדיוק גם על הדרום וגם על המערב- והוא לא יטעה, אבל חשוב לנו להבהיר שלכל אזור יש ייחוד, ולא תמיד מה שהעין רואה, המקלדת יודעת לבטא (ובמקרה שלנו של מצלמת ה-$200 בדיוטי פרי, גם העדשה לא תמיד מצליחה). כאן, הצוקים ייחודיים בכך שהם וולקאניים בזלתיים. בשביל יותר מזה תצטרכו לבוא ולהתרשם בעצמכם.
הדרך העליונה בה בחרתם מובילה לגרם מדרגות החצובות בהר ומורידות אתכם לחלק התחתון של המצוק, שם שוכנים עוד כמה פיסולים בהם אמא טבע חננה את האזור, והכל תוך שימוש באותו מוטיב חוזר של עמודי אבן - אתם מוזמנים להתרשם מהתמונות. כמו תערוכת פסלים בטבע. רק אחרי שעוברים את כל המסלול המהמם הזה, מגיעים לסוכריה המרכזית, Giant’s Causeway. השם Giant’s Causeway, שמשמעותו היא (בערך) מעבר הענק, נובע מאגדה שנקשרה למקום, האומרת שענק אירי בשם Finn McCool השתמש במקום הזה כדי לעבור לסקוטלנד השכנה ולהילחם שם בענק המקומי. בכל אופן, המקום מומלץ בחום רב לכל הגילאים. ראינו שם מבוגרים שהגיעו במיניבוס, מטיילים רציניים ומשפחות עם ילדים שהשתוללו ונהנו מפארק השעשועים הטבעי העצום הזה. בקיצור- יש שם משהו בשביל כל אחד.
בסמוך ל Giant’s Causeway נמצאים שני דברים ששווה להגיע אליהם – העיירה בושמילס ובה מזקקת הוויסקי הנושא את אותו השם, וכן מסלול טיול קצר ומרשים הנקרא Carrick-a-rede. זהו מסלול נוסף הלוקח אתכם על מצוק מרשים מעל לאוקיינוס, ואטרקציית התיירות כאן היא גשר חבלים באורך של 20 מטרים ובגובה של 30 מטרים מעל למים, המחבר את המצוק עם איון קטנטן בשם Carrick. זה מסלול יפה מאוד והמעבר על הגשר קצת מפחיד ומהנה. הכניסה עולה 3.60 ליש"ט לראש.
משם המשכנו לשייט דרומה על קו המים. הנסיעה הייתה בעיקרה על כביש A2, ממנו ירדנו לדרכים צדדיות שנראו לנו כדרכים בהן הנוף מרשים. אם אתם עושים כמונו, אל תוותרו על הנתיב ההררי שיוצא מהעיירה Ballyvoy ומתחבר חזרה ל A2 דרך כביש B92. תמונות הנוף הנחשפות במקטע הזה הן קשות לתיאור במילים. הים הצפוני מתגלה במלוא הדרו ומגובה רב, וממרחק ניתן להבחין בקו החוף הסקוטי, תענוג אמיתי!
הדרך הוליכה אותנו באופן מאוד טבעי לבלפאסט אהובתנו, כך שנאלצנו לבלות בה אחר צהריים נוסף של הנאה צרופה, ושוב הרגשנו שלא מיצינו, שמחה גדולה – לא תהיה ברירה אלא לחזור שוב בהזדמנות הבאה! חתכנו דרומה על כביש A24 לכיוון מחוז Down, שם עברנו ביער Tollymore – לא Tullamore מהוויסקי, זו עיירה אחרת ברפובליקה של אירלנד, Tollymore הוא יער עבות ליד העיירה Newcastle – לא הבירה, זו מיוצרת בעיר המקבילה באנגליה. בכל אופן. Tollymore הוא יער מרשים מאוד, אשר מבהיר לנו, שגדלנו במדינה שבה לכל 10 דונם עצי אורן של קק"ל קוראים יער, שיש יער ויש יער. ביערות כמו זה של כפר החורש עושים ל"ג בעומר וקורס מד"צים. ביערות כמו Tollymore חיות אגדות כמו רובין הוד. משהו מטורף.
אם לא שבעתם מדרכים הרריות, אתם מוזמנים לזרום משם על כביש B180 וממנו לפנות דרומה לכביש B27 המבתר את Mourne Mountains ומספק, איך לא, מראות שבשבילם שווה לטוס עד אירלנד. ולא שכחנו לשים את השיר "הכוכב של מחוז גוש דן" של אהוד בנאי בפול-ווליום עם חלונות פתוחים כשעברנו בעיירה Newry- מי יודע, אולי עלמתו האירלנדית תשמע ותחליט לחזור לארץ הקודש.
מהר מאוד אחרי Newry הפס בשולי הכביש הפך חזרה מלבן לצהוב. הקיץ נגמר, השקיעה הולכת ומזדרזת וכופה עלינו חושך כבר בתשע. חוזרים הביתה.

View Larger Map

--

טיפ לטיול בממלכה המאוחדת: מזג האוויר באיים הבריטים הפכפך ומקשה את היכולת לתכנן את היום כך שאפשר יהיה לטייל בין הטיפות. אתר ה BBC נחלץ לעזרה ומחלק את היום למזג אוויר לפי שעות. זה מאוד נוח ועזר לנו לתכנן את הטיול הרגלי לשעות הבוקר היבשות, ואת קטעי הנסיעה שמרנו לשעות הגשומות. שווה !