שכונת חיים

בסוג של המשך לפוסט הקודם, התגלגלה לידינו כתבה של ערוץ הטלויזיה המקומי RTE העוסקת במתחם Grand Canal Dock, השכונה שלנו. התכנית ארוכה ומעט איטית (קצת כמו כתבה של "רואים עולם") אבל שווה כל רגע בזכות הנופים המקומיים (והיפים!) של שכונתנו.

מי שכבר ביקר - התמונות יעלו בו זכרונות נעימים, מי שלא - זו הזדמנות מצוינת לקבל תחושה מאוד קרובה לגבי הנופים שמחוץ לחלון פה.

אה, והכתבה יורדת מהרשת ב-15 במרץ, אז נא לא להתמהמה עם הצפייה בה - זריז לפני סנט פטריק'ס דיי!

לצפייה בכתבה

עיר לבנה

"מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם בוקר צח חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו יונה הנכונה למעופה..."

--

זה הנוף הנשקף בימים כתיקונם מחלון הדירה:

וזה המראה שבו פגשו העיניים הבוקר:

ובאתר "הארץ" מדווח על מזג אוויר חם ויבש לעונה.

סוף שבוע במערב אירלנד: !Go West

את הוויקאנד האחרון ניצלנו לנסיעה לחבל הארץ המערבי של אירלנד, שם גרות כמה מהאטרקציות הנוֹפיות היותר שוות של האי. התכנית – יציאה מדבלין מערבה לכיוון צוקי מוהר, עלייה צפונה דרך אזור הבארן, לינה בעיר גולוויי, טיול בקונמארה ביום השני וחזרה הביתה.

הנסיעה לצוקי מוהר (Cliffs of Moher) אורכת כשעתיים וחצי, ובסופה מגיעים לחניון בסדר גודל של החניון של איצטדיון יד אליהו, והוא מפוצץ כאילו היום הגמר של הישרדות קצת התבאסנו. עד היום, כל הטיולים שעשינו באירלנד איפשרו לנו להתבודד, להרגיש שאנחנו לבד בעולם, להנות מהאינטימיות עם הטבע בלי עוד מבקרים שיחלקו איתנו את החוויה. פתאום הגענו למקום שנתן לנו הרגשה של בילוי המוני, כאילו אנחנו חלק מפס ייצור של חווי חוויות. קצת כמו שהרגשנו במבשלת גינס – נחיל של אנשים זורם לעבר האתר.
ובכן האנשים יודעים למה הם גודשים את האתר – מוהר הוא פלא טבע שלא ייאמן! צוקים בגובה של 120 מטר שעולים מהאוקיאנוס לאורך תא שטח של כמה קילומטרים ונותנים תחושה כאילו חתכו את היבשה ב"פתיחת חבר'ה" של וופלים. מראה שאי אפשר להירגע ממנו.
כל מה שאומרים על המקום הזה נכון – אחד מפלאי תבל, מקום שמבהיר לאדם שהטבע הוא בעל הבית – והוא בעל בית טוב! אנחנו העברנו שם כמה שעות של הנאה צרופה.
המלצות: א. כשתראו שלט "נא לא לחצות- שטח פרטי", נשקו בגאווה את הדרכון הישראלי ותמשיכו הלאה- הצוקים נחשפים בשיא יופיים, כמות המבקרים פוחתת ותמצאו את עצמכם מטיילים על תא שטח מהמם. רק תשמרו על עצמכם.
ב. בואו רעבים ומצוידים - במזג אוויר נעים כדאי לעשות פיקניק לאורך מסלול הצוקים, באחד מקפלי הקרקע. הסנדביץ' גבנ"צ משתדרג שחבל"ז במקום כזה. ושוב ביכינו את היעדר פק"ל הקפה..
ממוהר זרמנו צפונה לכיוון Galway (יש להגות - גולווי) דרך חבל הבארן (Burren). מדובר בחבל ארץ די ייחודי בנוף האירי, של מסלעות גיר ענקיות- כאילו עשו רמונט וריצפו מחדש את כל האזור בחיפויי אבן, מה שיוצר תמונת נוף מאוד לא טיפוסית לאי – מין שילוב של הנוף המקומי עם סוג של נוף ישראלי יותר, לפחות כשמסתכלים למרחוק ורואים תמונה רחבה. מזכיר במשהו את נופי צפון רמת הגולן (פלאשבקים משטח אש דלווה). יעד חשוב ומעניין באזור הבארן הוא אתר קבורה עתיק ומרשים מאוד בשם פולנברון (Poulnabroune Megalithic Tomb) – מבנה אבן (דולמן) קטן ששווה עצירה.
את הערב בילינו בגולוויי, העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של אירלנד ובלי ספק המתוקה מכולן. מדובר בעיר אוניברסיטאית שבה אחוז נכבד של צעירים ונוכחותם והשפעתם מורגשות. העיר גדושה במועדונים, בתי קפה, פאבים (מה חדש) ומסעדות (יש חדש- האוכל טעים!) היא נותנת הרגשה שהגעת למקום הנכון, לא משנה מה חיפשת.
למחרת נסענו צפון מערבה לפארק קונמארה (Connemara). מזג האוויר לא עמד לצידנו, ובעל ה-B&B סיכם יפה כשאמר You don’t come to Ireland for Its weather. הנופים עוצרי נשימה גם כשהם מעוננים וגשומים. כחול וירוק משתלבים באופן מושלם. נסענו מגולוויי על כביש R336 שמתחיל על מפרץ גולוויי וחותך צפונה דרך שלל נופים כפריים נעימים. משם המשכנו מערבה על N59 לעבר פארק קונמארה. חתכנו צפונה על כביש R334 עליו אחר כך אמר לי אורי מהצוות שב"לונלי פלאנט" כתוב שמדובר באזור היפה ביותר באירלנד, והם מודעים לכך שהם חותמים כאן על צ'ק שמן. הנוף הנשקף מצידי הדרך הזו הותיר אותנו פעורי פה, כי אפילו תחת מעטה של ערפל הרגשנו כאילו תמונות כאלה לא באמת קיימות. הדרך נושקת לשני אגמונים, לוך אינה (Lough Inagh) ולוך דריקלייר (Derryclare Lough) שהם השפך של רכס The Twelve Pins שבלב הפארק. מה שאתם לא עושים בפארק קונמארה, שלבו את הכביש הזה בתכניות שלכם. לא תצליחו להתאכזב גם אם תנסו.
הערה כללית לגבי נסיעות באירלנד – אנחנו משתדלים לנסוע את הנתיבים התיירותיים מדרום לצפון (ואם מדובר במסלולים מעגליים אז עם כיוון השעון), כי אז בזמן שהנהג נוהג, הנוסע (שיושב משמאל..) יכול להמשיך ליהנות ממראה פנורמי של מה שמשתקף מבחוץ.
היעד הבא השווה איזכור הוא כנסיית קילמור (Kylemore Abbey) שעל

כביש N 59. פתאום נפתח הנוף הנשקף
מהכביש ואתם נחשפים לטירה מטורפת שיצאה מהאגדות,כ שבין הכביש לטירה יש (ברור) אגמון, והיא נשענת (כמובן) על רכס הררי ירוק. הכניסה למקום כרוכה בתשלום סמלי של 12 יורו לאדם. ויתרנו. המשכנו לנתיב עליו לוטם ושחר המליצו לנו – סקאי רואד (Sky Road) שסיפק חווייה יפה של איים אוקיאניים קטנים.

כמובן שבדרך חזרה מזרחה יצאה השמש, והזכירה לנו שמרפי זה לא רק בירה אלא גם חוק. עצרנו לארוחת אחר-צהריים מול נופי לוך קוריב, האגם הגדול באירלנד, שמנוקד באיונים פצפונים בגדלים הנעים בין מגרש כדורגל למעגל תנועה, ומלאים עד אפס מקום בעצים, מה שמשווה לאגם מראה של שדה קיפודים. עצרנו לסיבוב נוסף בעיר המתוקה גולוויי לקפה והתרשמות מהנוף העירוני באור יום וחזרנו הבית.

חצי האי דינגל (Dingle)

סוף שבוע במחוז קרי - סיכום בשלושה חלקים - חלק ג

--
לחצי האי דינגל (Dingle) הגענו בערב השני, מתוך כוונה לטייל בו למחרת. העיירה דינגל לא שונה בהרבה משאר עיירות המחוז- קטנה, צבעונית וידידותית, עם מרינה קטנה ומפרץ מרשים. אחד הדברים ששמנו לב אליהם מהר מאוד בדינגל הוא שמרבית המבקרים בה היו אירים ולא זרים, וזאת בשונה ממה שחשנו בשאר המחוז. אגב, חצי האי דינגל הוא אזור דובר גאלית, השפה האירית המקורית. אין מה לדאוג- כולם מדברים כאן אנגלית, אבל דעו ששלטי ההכוונה כאן הם רק בגאלית. המפות מותאמות לזה ומציגות את שמות המקומות בשתי השפות ככה שאין בעיה של אוריינטציה. אכלנו ארוחת ערב בפאב עם שם מקורי – מרפי'ס. בכל עיירה שעברנו ברחבי המחוז היה פאב שנקרא כך. בכל זאת, גאוות האזור. האירים בכלל חזקים מאוד בגאוות יחידה. לקנות מוצרים מקומיים זו ממש מצווה כאן. בפאב הזה נהנינו מאוכל אירי מסורתי (=תפל, סביר). החידוש- האוכל היה במחירים הגיוניים של 11 יורו בלבד למנה! המלצה חמה שעלתה מהערב הזה - לחובבי היין הלבן המתקתק והפירותי, באירלנד קשה למצוא כאלו בפאבים, אלא רק יינות יבשים. ישנו תחליף מקומי- סיידר אירי מעולה שנקרא באלמרס (Bulmer's). הסיידר מגיע באחת משתי גרסאות- המקורי העשוי מתפוחים, והחידוש- סיידר אגסים. גרסת האגסים נהדרת! המשקה פירותי מתקתק מוגז וקצת אלכוהולי (כ-5%) מומלץ בחום.

הייחוד של דינגל הוא הנופים המגוונים. גם ברה זה חצי אי יפיפה אבל בדינגל מעבר לירוק מכל עבר והצוקים שמתנפצים אל האוקיאנוס, זכינו לראות גם הרים, חיות ורצועות חוף חוליות קטנות שהתחבאו בין המצוקים. כאילו יובאו לכאן במיוחד מהים התיכון לשם הגיוון.
גם בדינגל לא קידם אותנו מזג אוויר טוב, ונאלצנו לטייל ביום ערפילי וגשום. יצאנו מה B&B המוצלח, בו ישנו, מערבה לכיוון קצה חצי האי על נתיב הנקרא Slea Drive על שם האזור בקצה חצי האי הנקרא Slea Head . את מרבית הדרך עושים ממש מעל לחוף האטלנטי ומקבלים תחושה מיוחדת כאילו נוסעים על סוללה שנבנתה מעל המים.
אחרי Slea Drive חתכנו לחלק הצפון מזרחי של חצי האי. הדרך מהעיירה דינגל לשם עוברת בכביש הררי שנקרא Conor Pass. הדרך היא כביש הררי צר ותלול בחלקו צר מאוד, בו הנופים אמורים להיות עוצרי נשימה. אמורים, כי אנחנו נסענו בתוך ענן כל כך סמיך שבקושי ראינו את הרכב שלפנינו, אבל אם להיתלות בדעה המקובלת- מומלץ בחום.
אחרי Conor Pass הנוף נפתח ונוסעים בגובה פני הים. הנוף בחלק הזה היה אולי היפה ביותר בכל סוף השבוע, כי במבט אחד רואים כאן את כל אירלנד – בצד אחד- ים, שטחי מרעה ירוקים עם פרות וכבשים, ובצד השני- הרים גבוהים ובתים צבעוניים שמגוונים את האחידות הירוקה של הקרקע.
גם בחלק הזה של דינגל כמו בטיול כולו, ירדנו מדי פעם לדרכים צדדיות לפי מה שצדו עינינו. כאן ניסינו לרדת לכיוון החוף. ביישוב שנקרא Kilcummin ירדנו לחוף, שהוא חלק מ Brandon Bay, ואכלנו שם ארוחת צהריים מהיפות שיצא לנו. גם המפרץ הזה וגם זה שממזרח לו, Tralee Bay, הם מפרצים סגורים שמכל נקודה על החוף ניתן להתרשם מכולו וליהנות מהמראות.
7 מ-7 בסולם - ואם אלוהי מזג האוויר יהיה לצידכם, אנחנו לא נהיה מופתעים אם תרצו לתת לדינגל אפילו יותר מזה.

--
אם היו לנו מניות בארקיע או בחברות הטיולים המאורגנים היינו אומרים להם להזיז את הטיסות הישירות לאירלנד מיולי אוגוסט למאי יוני. אלה חודשי הקיץ האמיתיים פה. זו התקופה לנחות ולטייל באי (וגם אז אל תופתעו אם יבוא ענן ויראה לכם מה זה). להגיע למחוז קרי? אפשר להגיע בטיסות RyanAir מדבלין, לונדון ופרנקפורט. אנחנו בחרנו לנסוע ברכבת – לא הרבה יותר זול מהטיסה, אבל משך הזמן דומה- אם כוללים את הנסיעות אל ומהשדות. עוד סיבה שבגללה העדפנו רכבת היא לראות מה שיותר מאירלנד. הנופים בדרך אל היעד לא מדהימים כמו אלו שעל היעד, אבל היה נחמד.

חצי האי בֵרה (Beara)

סוף שבוע במחוז קרי - סיכום בשלושה חלקים - חלק ב

--

את היום השני, אשר היה היום המלא

היחידי מבין שלושת ימי הטיול, העברנו בבֵרה, שרובה מצוי דווקא במחוז קורק הסמוך (Co. Cork, לא שזה משנה משהו). גשם וערפל קידמו את פנינו לאורך כל היום, מה שפגע ברמת ההתלהבות שלנו מהנופים במידה מסוימת, ועדיין הם הצליחו להעתיק לנו את הנשימה בכמה וכמה הזדמנויות. קצת היינו מודאגים מזה שלא היינו מתוכננים מספיק- כן קראנו ספרים ורשמים של מטיילים, אבל לא הייתה לנו רשימת מכולת של מקומות להגיע אליהם. ובכן, אין באמת ממה לדאוג – הדרך מוליכה אתכם לאורך קו החוף ולאורך תמונות נוף מדהימות של הרים ירוקים שמתחברים אל האוקיאנוס באמצעות מצוקים חדים ומטריפים. בדיעבד לא היה צריך להיות מתוכננים ולא להרגיש שמפסידים משהו- בניגוד למה שקורה הרבה פעמים בטיולים במקומות אחרים-

שצריך ללכת מסלול ארוך ומתיש כדי להגיע אל האטרקציה, כאן הכל בהישג יד– לכל מקום שמביטים הנוף נמצא שם, עושה מסאז' לעיניים. אנחנו ירדנו עם הרכב לדרכים צדדיות מדי פעם ואנחנו ממליצים גם לכם לעשות כך- לא תמיד זה מוכיח את עצמו, אבל לפעמים מתגלה פנינה ששווה את כל ניסיונות הסרק.

חצי האי הוא מאוד בתולי – מאוכלס באופן מינורי בכפרים קטנים וצבעוניים מאוד של רחוב וחצי, הרבה מאוד אמנות. לחובבי הז'אנר, יש על הדרך לא מעט גלריות של אמני האזור, עם בית תה קטן צמוד. אנחנו עצרנו באחד כזה בעיירה אדריגול (Adrigole). כמובן שהמוכרת זיהתה את המבטא הישראלי ומסתבר שהיא גרושה של אחד משלנו שגרה בעבר בבאר שבע ובירושלים והיא טרחה לתת לנו את מצבת הישראלים המקומית בחלקת

האלוהים הקטנה הזו – היא, השף של

מקדש בודהיסטי שנמצא שם (ראינו שלט בהמשך, לא נכנסנו) ועכשיו הגיעה עוד משפחה והיא כבר החליטה שהיא מדברת איתם עברית כדי לתרגל. בלי קשר אליה, המקום חמוד, התכשיטים יפים והקפה טעים (Hungry Hill Gallery).
מה עוד רואים? ירוק, ברמות שעד שלא נחשפים אליו לא ממש מבינים. בין לבין הירוק מנוקד בעדרי עיזים ופרות, הנהנות העיקריות מכל הירוק שגדל כאן. הרבה כחול של ים ולגונות ומעגני סירות, עיירות ציוריות בהן כל בית מתהדר בצבע אחר מצבעי הקשת, ושמים יפים – אנחנו לא יודעים להסביר את זה אבל

באי הזה יש את העננים הכי יפים שראינו בחיים שלנו.
הדרך עצמה, וזה נכון לגבי כל המחוז, מורכבת מכבישים כפריים קטנים חסרי שוליים שלא מאפשרים נסיעה מהירה, וזה

בסדר

אם לוקחים בחשבון שזו דרך שנועדה להתרשמות ולא להגעה ממקום למקום. לי (ירון) הנהיגה בצד הלא נכון הייתה דווקא בסדר- אל תחששו מזה, רק תנהגו ביתר עירנות. קראנו גם הרבה ביקורות שאמרו לקחת רכב אוטומטי ו GPS- לגבי הגיר, מי שנוהג על רכב ידני בארץ, אין לו ממה לחשוש בכל הנוגע להילוכים כאן- הטיפ כנראה מיועד למי שהפעם האחרונה עם גיר ידני הייתה בטסט האחרון. בעניין ה GPS, אם אתם מביאים מהארץ סבבה, אבל לא שווה לשכור יחד עם הרכב פשוט כי אין מה לטעות יותר מדי. אנחנו השתמשנו במפת כבישים שעשתה את העבודה מעולה. חוץ מזה, בניגוד לקושי שיש

להתמצא ברחובות דבלין, הטבעת והמחוז כולו משולטים מעולה ומקשים עליכם מאוד לטעות בדרך.
לנו המסלול של כ-150 הק"מ לקח כשבע שעות של הנאה צרופה!
אה, ועוד המלצה קטנה, שעשתה לנו שדרוג קטן ביום הזה ובכלל- אז הכנו דיסקים שיהיה מה לשמוע בנסיעות (מומלץ), אבל באיזשהו שלב התחלנו למצות את שלומי שבן ומיק ג'אגר ושמנו רדיו. בכללי לא מצאנו תחנות שוות במיוחד, אך מצאנו תחנה גאלית שמשדרת מוסיקה אירית מסורתית, והמנגינות האלה של הכינורות והאקורדיונים השתלבו באופן מושלם עם מה שראינו מעבר לשמשה. שווה!

7 מ-7 בסולם דמארקוביץ'. ואנחנו מאחלים לכם שתגיעו לכאן במזג אוויר טוב יותר עם ראות משופרת.

View Larger Map

הפארק הלאומי קילארני

סוף שבוע במחוז קרי - סיכום בשלושה חלקים - חלק א

--

בסוף השבוע האחרון נסענו למחוז קרי (County Kerry) שבדרום מערב אירלנד, למשך שלושה ימים. קרי נחשב לאחד המחוזות המרשימים במדינה ומדובר באחת מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות שהאי מציע. מחוז קרי מפורסם בעיקר בזכות המסלול המעגלי הנקרא טבעת קרי (Ring of Kerry). מדובר בחצי אי שנכנס לתוך האוקיאנוס האטלנטי, אשר בורך בנופים מאוד מאוד מאוד מרשימים. מרוב שהמקום מפורסם ומוערך, הוא הפך לכזאת אטרקציה תיירותית שאומרים שהוא התמסחר, וגם אם לא- הוא עמוס מאוד בתיירים. עבודת המחקר שעשינו אנחנו העלתה כי ישנם במחוז קרי שני חצאי איים נוספים המציעים תמונת נוף דומה ובתולית יותר והם פחות מתויירים מטבעת קרי – טבעת בֵרה שבחצי האי שעל שמו היא קרויה (Ring of Beara) וחצי האי דינגל (Dingle). את היום הראשון של סוף השבוע, בילינו בעיירה קילארני שבמרכז המחוז ובפארק הלאומי (Killarney National Park).
פארק קילארני הוא שמורת טבע שלא תיאמן ביופייה! מדובר במתחם גדול מאוד שמציע מנעד רחב של נופים עוצרי נשימה של הרים ירוקים, מפלים, נביעות טבעיות ואגם יפהפה (לוך לין) אליו מתנקזים כל מקורות המים האלו. בפארק יש מגוון רחב של מסלולי טיול רגלי ורכוב, שייט בקאנו בלוך, וכמובן- סיור בפארק בעגלה רתומה לפרד. הכי לתיירים. 50 יורו. גם בלי שעשינו אנחנו מרשים לעצמנו להמליץ לכם לבזבז את הזמן שלכם על דברים אחרים. וגם את הכסף.
אטרקציה נוספת בפארק היא מפל טורק (Torc Waterfall). שתי אפשרויות- ניתן להגיע למפל במסלול רגלי, ואז יש להכינו כך שמסתיים במפל ולא מתחיל בו. אפשר גם להחנות את הרכב במרחק יריקה מהמפל, להצטלם ולחזור לרכב. שימו לב שהיות וכך, המקום מפוצץ בתיירים במשך רוב שעות היום. 4 מ-7 בסולם דמארקוביץ' למפל. ממש לא חובה. יש כל כך הרבה מפלים, נחלים, אגמים, נביעות ושאר מצבי צבירה של מים באזור הזה, שאתם מוזמנים ללכת אליהם בלי להשתתף במסיבת העיתונאים שהולכת בטורק לאורך כל היום.
אז לאן כן ללכת? בחלקו הדרומי של הפארק, בדרך לעיירה קנמר (Kenmare) ישנה נקודת תצפית הנקראת Ladies’ View שאפשר לעמוד בה במשך שעות ולא להפסיק להתפעם מהנוף.מקור השם הוא בנשים שהיו מלוות את המלכה ויקטוריה והחליטו שזאת הנקודה היפה ביותר באיזור. העלינו תמונות, אנחנו מקווים שהן יצליחו להעביר במשהו את מה שהולך שם.
Gap of Dunloe הוא מתחם בחלק המערבי של הפארק שבו יש מספר רב של אגמונים קטנים ומרשימים הגובלים ברכס הררי המורכב מסלעים בגוון סגלגל. יש כאלו שעשו את המסלול הלא-מעגלי ברגל – מדובר במסלול של כ-4 ק"מ בכל כיוון, כשההליכה כמו הנסיעה היא על הכביש עצמו. אנחנו ויתרנו על התענוג בגשם השוטף שירד ועשינו אותו ברכב. שווה כל שנייה. גם אם אתם בוחרים לעשות את טבעת קרי, ה Gap יכול להשתלב במסלול ומומלץ מאוד לעשות זאת.

את הלילה עשינו בקרבת העיירה Kenmare, המרוחקת כ-35 ק"מ מקילארני לכיוון דרום ומהווה הגשר היבשתי בין חצי האי איוורה (Iveragh) שבו טבעת קרי לבין חצי האי בֵרה. העיירה חמודה מאוד, צבעונית ומזמינה, ומשופעת בפאבים מקומיים (גם אם תיירותיים) שישמחו לשחרר אתכם מ-15 יורו תמורת מנה עיקרית ו-4.80 בשביל פיינט מקומי. אנחנו אכלנו במקום שנקרא Foley’s ברחוב הנרי שבו קרו שני דברים ששימחו אותנו מאוד:
האחד, סוף סוף הוגשו לנו מנות עם טעם! לא היינו נותנים על זה כוכב מישלן אבל אם הכבש עשה את השירות שלו בתנור יחד עם רוזמרין בתור פק"ל, אז כנראה שאפשר ללמד אפילו טבח אירי טריקים חדשים.
השני היה שגיליתי (ירון) שעברתי עוד שלב בהתערות שלי בתרבות האירית – עכשיו אני יודע להבדיל בין הטעם של גינס לטעם של מרפי'ס!!! לבירות יש כמובן שיוך אזורי- קילקני היא הבירה של קילקני, גינס היא מדבלין ומרפי'ס היא של העיר קורק (Cork) ומחוזות הדרום. עשיתי כבוד למקומיים והזמנתי Murphy's, כמו שבחודשיים בדבלין אני מזמין רק גינס. כנראה שאני דבלינאי אמיתי- הטעם של גינס היה לי יותר עשיר, המרקם יותר קרמי ובסך הכל היא פשוט בירה טובה יותר.
מי שמעוניין, ברוב הפאבים באזור יש הופעות של מוסיקה אירית נהדרת. שימו לב לדבר אחד – אוכל מוגש בפאבים ובמסעדות (בכל אירלנד) עד 21:00 – (אגב, תכננו את הטיול בהתאם. בדבלין עוד אפשר למצוא מק'דונלדס או פיצריה פתוחות עד מאוחר, אבל לא באזורים האלה) - המוסיקה האירית לעומת זאת מתחילה להתנגן בפאבים בין 21:30 ל-22:00. המשמעות היא שאי אפשר לשלב ארוחה עם הופעה. לשיקולכם.
6 מ-7 בסולם דמארקוביץ' לפארק קילארני.

כי נורא עמוס בתיירים, ואם היינו חייבים לוותר על אחד הימים, בלית ברירה היינו מקריבים אותו.

Malahide

התאמת פעילות לאדם היא לא אבסולוטית אלא יחסית- אין מוצר שהוא טוב לכולם תמיד, ואין אטרקציה תיירותית שמתאימה לכולם בכל מצב. בשבת האחרונה בבוקר המצב שבו היינו שרויים דרש אוורור, ואוורור זה מה שקיבלנו במלהייד.
במרחק של 35 דקות נסיעה ב DART צפונה מדבלין שוכנת עיירת הקיט Malahide. בדומה ל Howth מלפני שבועיים, גם זו עיירה ציורית המנקזת אליה את עשירי האזור הבונים לעצמם קהילה יוקרתית על המים. בשונה מ Howth, היוקרה קצת יותר בולטת, אין מזח דייגים נעים ואותנטי אלא מרינת יאכטות א-לה הרצליה פיתוח. אבל הנוף שווה שחבל על הזמן.

יוצאים מתחנת ה DART והשלט קובע- משמאל הים, המרינה, הרחוב הראשי והמלונות, מימין הטירה ומועדון הגולף. בכל מקום באירלנד יש מועדוני גולף. כשחברנו האוסטרו-ישראלי אייקי שנדורפי הציע לא מזמן שנלך לשחק גולף, התגובה האינסטנקטיבית הייתה שעוד לא מלאו לנו 55 ואין לנו סיגר בפה ומרצדס בחנייה של הווילה. אבל פה כולם משחקים את זה. יש כאן מועדונים, מגרשים ומה לא. פנינו שמאלה – הייתה שמש יפה ופה אפילו אלוהים לא יודע אם זה יימשך חמש שעות או חמש שניות אז אמרנו ננצל את המומנטום.

הדרך מהתחנה לים אורכת כשש דקות ועוברת דרך הרחוב הראשי של העיירה המנומנמת על הפאבים ובתי הקפה החביבים שלה. בדרך לים בארץ בדרך כלל עוצרים באיזה מקום וקונים בירות. לכן אולי ישמע מוזר כשנגיד שקנינו שתי כוסות קפה טו-גו בדרך לחוף, ועוד בארץ הגינס. אבל כשאנחנו אומרים יום יפה אנחנו מדברים על 17 מעלות ורוח סבירה במקום ערה, אז תזרמו איתנו.

עשינו טיול על חוף הים, ובשונה מחופי ישראל, כאן הכחול-ירוק של המים משתלב מיידית עם הירוק של המדשאות שעל קו החוף, כשרק רצועת חול בוצית ברוחב 10-20 מטרים מפרידה ביניהם. עוד דבר ששונה הוא שבארץ אתה מרגיש שאתה מתקרב לים כבר מרחוק. פה, גם כשעמדנו על המים לא היה ריח מלוח של ים. חשבנו לטעום אולי המים פשוט לא מלוחים אבל החלטנו לעזוב כי בדיוק יצא מישהו מהים ואמר שהמים קרים מדי וזה לא היה בא טוב עם הקפה.
עשינו פיקניק על הדשא מול הנוף המשגע והסתובבנו חזרה לכיוון הטירה, ובעניין הזה חידוש – הדרך לטירה הייתה משולטת למשעי! הדרך עברה דרך חלקת יער מהאגדות ודרך מתחם מכובד של מתקני שעשועים שהיו עמוסים לעייפה בילדים בהירי עור.
המשכנו בדרך לטירה וראינו עוד ועוד שלטי הכוונה. טוב, אז בטח אנחנו בדרך למקום חשוב. האמת היא שלא התכוננו לביקור כאן- לא קראנו, לא בדקנו ובגדול לא היה לנו מושג מה יש שם ב Malahide. הנחנו שכשנגיע נלמד. אין מה להגיד – הטירה מהממת! טירה כמו שרואים בסרטים של דיסני. עם הצריחים והדגל ודלת העץ הכבדה. מאוד מרשים. מה הסיפור עם הטירה? לא יודעים.... לא היה אף שלט, שום אות, שום סימן. ברור שהגענו לשם אחרי חמש בערב, שעת סגירת האתר ולכן גם לא היה עם מי לדבר. התרשמנו והלכנו.

לסיכום, זהו מקום נחמד מאוד שבו אפשר להתאוורר מהמולת העיר. אבל אם אתם מטיילים באירלנד וזמנכם קצוב, אין הכרח להגיע למלהייד, יש עוד רצועות חוף וטירות מרשימות יותר. לעומת זאת, אם אתם שוהים תקופה ארוכה בדבלין זהו יעד מוצלח ביותר.

מנקודת מבט של תיירים ישראלים- 3 מתוך 7 בסולם דמארקוביץ'

View Larger Map

טיול בחצי האי Howth

רוב המבקרים באירלנד מחפשים לראות נופים, השאר באים בשביל לשתות אלכוהול. אז לקבוצה השנייה לא נמליץ להגיע ל- Howth אלא לכתת רגלים לאחת המבשלות\מזקקות\מסבאות שדבלין יודעת להציע, ובקרוב נעשה גם להן את הכבוד המגיע. הפוסט הנוכחי נועד לקבוצה הראשונה.

חצי האי Howth (ותסלחו לנו אם נשתמש בכיתוב הלועזי – מה נכתוב? האות'? הואות'? או כפי שהמקומיים קוראים לו- הות. צריך להכיר במגבלות השפה) הוא הטיול היומי המושלם למי שהגיע לדבלין לסוף שבוע או לפרק זמן קצוב, שאין לו זמן לאטרקציות הנוף המעמיקות של אירלנד ושרוצה לקבל את נופי האי המדהים הזה בקליפת אגוז.

במרחק של 30 דקות נסיעה צפון-מזרחה ממרכז העיר ב-DART, הרכבת הפרברית של דבלין, נמצאת עיירת הקיט והדיג

הזו, פנינת תיירות אמיתית. מדובר בלשון יבשה שנכנסת לתוך הים האירי, שהוא רצועת המים המפרידה בין אירלנד לבין אנגליה, ויילס וסקוטלנד. הרכבת פולטת את הנוסעים, וביום ראשון מדובר כמעט אך ורק בתיירים, לתוך מזח הדייגים ממש. המזח מציע מגוון מסעדות דגים ופירות ים, שוק אוכל של יום ראשון עם מיני ירקות, פירות, מאפים, שייקים ורחאת לוקום (כן... אין לנו מושג למה), מרינה של סירות דיג ויאכטות שבינהן הציצו ראשים של כלבי ים משועשעים. מעבר למזח, חצי קילומטר בערך לתוך הים, ישנם שני איים קטנים ומבודדים (‘Ireland’s Eye’)אליהם אפשר להגיע בסירות- מתאים לרומנטיקנים המושבעים.

אבל לא אנחנו. אנחנו באנו לטייל ברגל. רוב שטח חצי האי Howth הוא גבעות מתונות שמהן, כך הבטיחו לנו, נשקף נוף פנורמי מטורף של חצי האי, של דבלין, של האיים הקטנים הסמוכים ובעיקר של הים. בצומת המרכזית של Howth, בין תחנת הרכבת למזח, מצאנו מפת מטיילים המפרטת את המסלולים המשולטים שהמקום מציע. שמחה גדולה! למצוא שלטי הכוונה רגליים באירלנד זה הישג כשלעצמו – אל תצפו להם כי לא תראו הרבה מאלה. בואו מוכנים ככל האפשר. המקומיים מסבירי פנים כמו בסיפורים ואף יותר ויעזרו לכם בשמחה, אבל תדעו בדיוק מה לשאול – האירים, כמו אלוהים, עוזרים למי שעוזר לעצמו (שילוט הדרכים לעומתו מעולה ולכן יש פחות צורך בכוחות עליונים כמו GPS).

נקודת היציאה שסומנה על המפה הייתה ממש מול תחנת ה-DART. הלכנו. והלכנו. ועברנו את התחנה, ולא מצאנו. בדרך חזרה שמנו לב לאיזה פישפַש קטן וחבוי בתוך חומת האבן. ככה, בלי שלט- אין שום אות, אין סימן- זו נקודת היציאה לחמשת 

המסלולים של Howth. אבל מה, היה שווה כל רגע של חיפוש. אז למדו מנסיונם של אחרים- ברגע שתרדו מהDART חצו את הכביש וחפשו כניסה קטנה המובילה לדרך החבויה מאחורי חומה. המשיכו לפי הרגש כי שלטים לא תמצאו- אנחנו הרגשנו במעין משחק שבו ברגע שמצאנו את המשך המסלול זכינו בניקוד ועברנו שלב. בדרך תעברו גם בין רחובות ובתים של אנשים- זו לא טעות, חפשו את הדרכים הנסתרות המטפסות במעלה הגבעה.

טיול רגלי במעלה 

הגבעות בשבילי עיזים כשסביבנו הכל ירוק – מימין מגרשי גולף ורוגבי, משמאל טבע פראי. ואנחנו. הולכים לבד. לבד! באמצע עונת התיירות, ביום שמש מהמם. גם כשהגענו לפסגה- רק אנחנו והנוף. ואיזה נוף! אין מילים. מזל שיש מצלמה. חצי האי, והנוף העירוני שמבליט את צורת הפק-מן של דבלין. ואת הים. חבל שהבטריה נגמרה אחרי שתי תמונות מהפסגה... ומחשבה אחת שבשנייה עשתה געגועים לארץ – איך היה מתאים עכשיו לפתוח פק"ל קפה, להכין איזה תה צמחים, או שחור עם הל. מצחיק איך חסרים דווקא הדברים הקטנים...

את הדרך למטה עשינו דרך שכונת הקוטג'ים היוקרתית- אחוזות הקיט שמנקדות את צלע ההר. שתינו כוס קפה רומנטי על המזח וחזרנו. טיול יומי מהמשובחים. מומלץ בחום רב!

7 מ-7 בסולם דמארקוביץ'

לקריאה נוספת

www.howthismagic.com

הכי טוב להגיע ב-DART.

אפשר להגיע גם באוטובוס בקוים 31 ו-31b שיוצאים מ-Eden Quay במרכז העיר, אבל הנסיעה לוקחת שעה...

חופי ישראל V חופי אירלנד (מחוז דבלין)

ברור שלא רק אנחנו חווים חוויות איריות ששוות אזכור, ונשמח לנצל את הבמה הזו כדי לאפשר גם לאחרים לשתף את המתעניינים באירלנד בחוויותיהם מהאי המדהים הזה. את הסיפתח של הטור האורח אנחנו נותנים לדפנה, חברתנו שנזכרה כבר בפוסט קודם ונמצאת בדבלין מזה כשנה:

חופי דבלין לעומת חופי ישראל

איפה יושבים ?

הישראלים אוהבים לשבת הכי קרוב למים, שאף אחד לא יחסום להם את הרוח או הנוף
לאירים דוקא נעים על הגבעה ממול (כי שם יש דשא) או מקסימום פורשים מגבת על החול (היבש כמובן)
ולא משנה להם שהגל הראשון מתנפץ קילומטר ממך וללכת לטבול את הרגליים לוקח 10 דקות...

חול?
בארץ החול רך וזהוב והרגלים טובעות בו, פה הוא גרגירי, קצת בוצי ואפשר לשבת עליו כמו על רצפה
בלי לשקוע. אין ספק שחופי ארצנו לוקחים!
ההבדל הוא שמי הים פה קרים, וכל כך נקיים שזה פשוט מוזר שאתה יכול לראות את הקרקעית..

מטקות?
אין רעש של מטקות, חבל. יש משחקי פריזבי או סוג של טניס ים, והמון הורים שבונים לילדים שלהם ארמונות מחול במקום שאלה יבנו בעצמם, והיות ויושבים רחוק, רואים הרבה אבות שחוזרים מתנשפים מללכת למלא את הדלי של הילד במי ים..

שיזוף?
בארץ אתה נצלה על הכסא ורץ מדי פעם אל המים להתרעננות (תוך קפיצות על פיסות צל כדי שלא יהיו כוויות בכפות הרגליים). פה? שיזוף ב20 מעלות, איזו המצאה, אתה נוגע בעור שלך והוא קריר כי יש קצת רוח
שלא יהיה יותר מדי חם כמובן...

אולי מהצד נראה שצריך לרחם על כל אלה שחוזרים לעבודה פה היום עם כוויות שמש וגוף אדום לוהט,
אבל הם עם חיוך מסופק כי אם היית בים והספקת לעשות גם ברביקיו בגינה בשבוע שמשי ונאה
ללא טיפת גשם (שיש סיכוי שהוא השבוע היחיד בשנה שייראה ככה) אז עשית לעצמך את השנה.

מראה עיניים?
גם פה יש נערות שלובשות מעט מדי ולא תמיד מחמיא מדי, שמסתובבות עם נערים מגושמים, מלאי נמשים ופלטה בשיניים. ויש פה חתיכים על החוף שנראים כמו שחקני רוגבי או הארלינג, בערך באותה כמות של חתיכי כדורעף החופים שתראו בחופי ת"א.
ההבדל העיקרי הוא כמה צבע לבן יש בחוף, אפשר להסתנוור מכל האנשים הכל כך לבנים, שזו הפעם הראשונה מזה חודשים (אם לא שנים) שעורם זוכה למגע עם השמש. אולי בגלל זה גם קשה להבחין בערסים, כי גם הם לבנים(!) מזהים אותם רק לפי הדיבור או יותר נכון הדיבור הלא תקני והלא מובן..

מנגל?
לא, אין ברביקיו (=מנגל) בים. הם לא מבינים את ההקשר המוזר הזה, לא מתחבר אצלם ים ובשר, מה? איך יאכלו, מה עם הסכין והמזלג? באמת.. ועוד במקום ציבורי, השתגעתם ??
גם בפארקים מעטים אלו שיעשו ברביקיו והם כנראה לא יהיו אירים, הם יהיו ממזרח אירופה או ממזרח אסיה.

ארטיק ארטיק?
לא, אין מוכר ארטיק (אאאני הולך!!) בחוף ולא גובים כסף על שמשיה או כסא ים, כי אין כאלה בחוף, הייתם מאמינים, סתם חוף ים שלא עשו בו כלום..
יש איזה קיוסק במעלה הגבעה אם תתעקשו ללכת לקנות גלידה או אם אתם ממש רעבים לנקניקיה בלחמניה.
איפה התפריט של חוף מציצים כשצריך אותו ..

אז נכון שאין בירה מהחבית בהישג יד בים, (וגם אין אייס קפה!) אז מגיעים מצוידים בשישיות בירה, ובהתחשב בעוד הבדל קטן,שיש פה אור יום עד 11 בלילה (!!) ,האירים מספיקים לסיים כמה שישיות של בירה עד השקיעה ארוכה..

אולי דעתי משוחדת, אבל חופי ישראל מנצחים, לטוב ולרע ,זה פשוט לא אותו הנוף ובעיקר לא אותה האוירה...

* לאחרונה מצאתי אתר מאוד שימושי למטייל באירלנד, ועוד בעברית! אני ממליצה לבקר בו כדי לקבל מושג יותר ברור על החוויה האירית:

http://www.discoverireland.co.il