סוף טוב לסאגת הענן הוולקאני של משפחת סג"ל

אז הסתבר שההחלטה לנסוע 6 שעות ברכבת למשפחה בג'נבה הייתה נכונה. תמי, רוני וגלעד קיבלו אותנו באהבה ובילינו מספר ימים שפויים הרבה יותר.

לסיום אשתף אתכם באתגר הלוגיסטי הגדול ביותר שעמד בפנינו בטיול ואיך יכולנו לו, של העברת משפחה בת ארבע נפשות, ארבע מזוודות, שלושה תיקי גב, כסא תינוק ועגלה ממקום למקום ומרכבת לרכבת ללא עגלות כפי שיש בשדה התעופה.


להלן ההנחיות:
הסתבר לנו שאמיתי יודע 'לעשות עיניים'. הוא גם יודע שעושים את זה רק לבחורות ( לא למד ממני).

כוח החלוץ של אמיתי ואבא יוצא עם מספר המזוודות הרב ביותר שניתן לקחת, אמא ומעיין נשארות בעורף לאבטח את המטען הנותר.
אמיתי ואבא מתקרבים אל היעד הראשון - רציף מספר 9, ותרים אחר בחורה דוברת אנגלית.
אבא משחרר את אמיתי, אמיתי יוצר קשר עיין עם הבחורה, הבחורה נמסה, אבא מחייך חיוך שאומר אני אבא שלו אבל תפוס!
לאחר שיחת כמה חמוד הילד אני מבקש מהבחורה לשמור לנו 10 דק' על התיקים, הבחורה נענית, אמיתי נותן לה קריצה של אני כבר חוזר, ושנינו בריצה חוזרים לדקלה ומעיין להביא את שאר המטען.


חזרנו על התרגיל בפרקנפורט, בהחלפת הרכבות ובג'נבה. הבעייה הייתה שהיה קשה לעצור את אמיתי והוא המשיך לבצע את התרגיל במהלך הנסיעה ברכבת. סיימנו את הנסיעה עם אלפון של מספרי טלפון, שדקלה התנדבה לשמור...

ג'נבה הייתה נהדרת! שמש, אגם ואפילו חוף קטן בו אמיתי ומעיין חלצו נעליים ושיחקו בחול. תמי, רוני וגלעד ארחו אותנו כיד המלך.


הייתה לנו טיסה ליום ראשון. ביום שישי בבוקר חשבנו לנסות, אולי אולי יהיה אפשר לצאת כבר ביום שישי ואכן הסתבר שניתן. אריזה מהירה נשיקות וחיבוקים למשפחה בג'נבה ואנחנו בדרך הביתה.
הגענו באיחור של שבוע ויום עם הרבה תובנות ורצון לחזור לשגרה.
Home sweet home.