הגעתי לאולם בשבע. התבאסתי שלא הייתה לי חלצת פלנל ללבוש להופעה. שמתי מגפיים וג'ינס מהוהה, הכי קרוב שהיה לי לאווירת גראנג'. 14000 איש הגיעו יחד איתי למקום, על גדת נהר הליפי, רבע שעה הליכה מהדירה שלנו, במרכז העיר דבלין.
עוד שעה וחצי אני אגשים חלום שמלווה אותי מגיל 17 בערך – לראות את ניל יאנג בהופעה.
האמת, ביאסו אותי האירים ביחס שלהם לכל העניין הזה. בשבוע שעבר ביונסה הופיעה כאן, שלשום בריטני ואתמול אואזיס, וכולם התקבלו באותה אדישות, שנובעת מהשגרתיות של כל העניין. אם ניל יאנג היה מגיע להופעה בפארק הירקון, חצי שנה לפני זה היו כתבות, דיונים, השוואות ומה לא, כמו עם ההופעה של דפש מוד וכמו לאונרד כהן. אבל פה זה לא הפרובינציה המזרח תיכונית שלנו, פה זה מרכז העולם, ואני מתכוון לזה בתור גנאי. לא יודעים להעריך את המעמד. לי בכל אופן זה לא הפריע להתרגש עד הגג.
בשבע וחצי עולה לבמה להקת החימום – חבורה של תיכוניסטים מעירוני H בדבלין. נתנו חצי שעה לא מזיקה וירדו. בטח הם כבר הרוויחו על הסינגל הראשון שלהם יותר כסף ממה שאהוד בנאי ירוויח בכל הקריירה שלו...
קצת פחדתי שהוא ייתן הופעה רגועה בסגנון הסרט Heart of Gold מלפני שנתיים או שלוש. את ניל יאנג, כמו את שלום חנוך, אני אוהב עם גיטרה חשמלית ביד. בשביל מנגינות רכות יש לנו את אריק איינשטיין ואת לאונרד כהן. אתם תרביצו.
החששות התבדו. הבחור עולה בשמונה וחצי בערב בטי שירט וחולצת פלנל שחורות, לוקח גיטרה חשמלית ונותן פתיחה שלא משאירה מקום לספק – My my hey hey בגירסת Into the black. כמו שמסע בטירונות מתחיל בריצה כדי שמהרגע הראשון תהיה מופצץ באדרנלין. הצהרת כוונות - Rockn’Roll will never die קורע את האוזניים. וההמשך באותו קצב. כל שישים ומשהו השנים שניכרות עליו לא מורגשות כשהוא תופס את הגיטרות השונות ונותן בראש. שום שירים ניסיוניים, שום כוונה לקדם אלבום חדש - שעתיים של השירים הכי חשמליים שהוא יצר. תענוג צרוף. גם כשהוא מתיישב לנגן על הפסנתר עם המפוחית את Are you ready for the country החבר'ה שלו מגבים אותו עם חשמל. ואחר כך Cinnamon Girl, Down by the river, Words, אפילו את Harvest moon הוא נתן עם חשמלית ולסיכום ביצוע של Rocking in the free world שהוא סיים ארבע פעמים רק כדי לחזור ולתת את הפזמון שוב ושוב. בסוף הוא עלה להדרן אחד – A day in a life של הביטלס, מחושמל. מחשמל! וזהו. ירד מהבמה ולא חזר למרות שכל הקהל עמד ומחא לו כפיים. כאילו מראה לנו למה התכוון כשכתב It’s better to burn out than to fade away.
יצאתי משם לקראת אחת עשרה בלילה. עוד לא היה חושך. היום הארוך בשנה. לא רציתי שייגמר.
גדול!!! אבל למה לא להזמין איזה חבר שיעזור לך להעריך את זה.
השבמחקנשמע כייף בטירוף!
ירון סחתיקה עליך, נשמע מדהים!!! האמת היא שכשהייתי בסדיר הוא הופיע בארץ ומשום מה פחדתי לדפוק נפקדות, עכשיו זה לא ממש מובן לי.
השבמחקדן חורש